12 שנים אני רצה מבלי לראות את הסוף, אבל הנה הוא עומד פה לפני עיני.

יש עוד דרך מכובדת לפני, החלק הקשה באמת עוד לא התחיל, אבל כמה אירועים גרמו לי לחוש את הפרידה. ביום חלוקת התעודות הייתה הפסקת DJ, צילום שכבתי לספר מחזור, צילום קבוצתי לספר מחזור. גם אני עם המצלמה הפרטית שלי צילמתי את כל מה שזז ולא זז.

אפילו הכנתי רשימת To do לא קצרה לדברים שיש לעשות לפני הגיוס.

רשימה חלקית:

למלצר

לטוס לחו"ל בלי ההורים

ללמוד לבשל

להוציא רשיון

לנסות לעשות היפוך לאחור על מקבילית אחרי שהצלע הסדוקה שלי תחלים.

ברור לי שיבוא יום ואתגעגע לתקופת התיכון, אבל זה יקרה רק מפני שטבע האדם לזכור את הטוב, ואת הרע לשכוח. סה"כ כל הרגשת הפרידה יצרה אצלי מין התרגשות כזאת, ממש בטן מתהפכת. הכל במובן חיובי, כמובן.

סיכום תעודת מחצית א:

חנוך גופני: 80 (!!! אולי בכל זאת יש בי שרירים)

ביוטכנולוגיה: 95 (חוצפת אין לתאר)

המטרה הקרובה ביותר:

מבחן במתמטיקה

ניפרד בחיוך:

................................................

איה.