מתחיל להיות חם. ודביק.

והברכיים שלי במצב נוראי עד בלתי נסבל.

אז אני עוברת לצעידה בברכיים נעולות ורגליים ישרות.

ולא, אי אפשר לעלות ככה במדרגות.

בלעכס.

אז מה המצב?

לא משהו,

אבל הרבה יותר טוב.

חם.

ודביק.

וכואב לי בברכיים.

אני דיי מודאגת

וחוששת מהחודשיים הקרובים

אני מרגישה ממש מאחור

אבל אני משכנעת את עצמי ככה שיש סיכוי שאצליח.

אולי לבגרות באזרחות אני עוד אוכל לגשת, אם המידע שקיבלתי נכון, לא אקבל נכשל, אלא 55 מכובד בציון ההגשה. ואולי, ורק אולי, הפסיכומטרי שלי מספיק גבוה בשביל שזה לא יפריע לי מדי.

אני לא מבינה איך זה שהסטודנטים שובתים ואנחנו לא.

אבל נו

עקרונות זה מותרות

צדק זה אשליה

ערכים זה כאב ראש

חיים זה חיים.

אז חיים.

עד מחר ומחרתיים ועד מתישהו

ועכשיו אני קוראת איזה קומדיה רומנטית חביבה יחד עם אחותי.

וזה נחמד.

ליל מנוחה,

איה.