יש הרבה מה לומר, אבל אני לא יכולה לכתוב כאן. זה לא כזה סוד, או משהו אישי, פשוט זה קשור ליותר מדי אנשים. לא כואב, או מביך או מרגש או דרמטי. בנתיים אני אשמור על שקט. נקווה שעד אז הכל ישתנה.

אז צריך להתחיל ללמוד. אבל קודם לסדר את החדר, בעיקר את שולחן העבודה, ולקנות כסא נורמלי ללמוד עליו. קטן עלי. באמת.

"קטן": המחשה.