משרד החינוך מציע: תלמיד שיבריז מבית הספר יענש על כך בציוניו בבגרות.
טיעונים טיפשיים בעד:
ירתיע ויחזק משמעת
יתן כוח למורה ולהורה
טיעונים חכמים נגד:
בתור אחת שכבר כחודש לא הולכת לבית הספר אחשיב עצמי כאובייקטיבית + מבינה עניין.
1. לא ירתיע, אלא יתסכל.
דבר שני, כוח למורה (או למנהל או למחנך) זאת הטעות הכי נוראה שיכול לעשות משרד החינוך. התלמידים לא מגיעים כי ממילא אין להם ממי ללמוד, וללמוד לבד בבית זה כבר יותר יעיל וחסכוני בזמן. חוצמיזה שאני כבר מזמן יודעת (וחבל שלא כולם הבינו את זה) שמורים הם בני אדם מתוסכלים. הנטייה הטבעית של בן אדם עם ביטחון עצמי נמוך היא להשפיל ולהוציא את תסכוליו על אדם החלש ממנו וכפוף לו. לא פעם ולא פעמיים נוכחתי לראות מורה ש"מכסח" ציוניו של תלמיד משום שהוא אינו אוהב אותו, ולא בגלל ידיעותיו.
הדבר היחיד שישפר את המערכת היא מורים טובים יותר, עם משכורות בהתאם לאיכותם (כרגע משכורת המורים שווה לאיכות המורים). כאשר המורים יבינו קצת במקצוע שהם מלמדים, יבינו קצת בהוראה ויבינו קצת ביחסי אנוש, ניתן יהיה לזרוע בידהם את הכוח ההרסני של להוריד לתלמיד ציון על סמך התנהגות.
דבר שלישי, מי שלא מגיע לשיעורים, סימן שלא היה נוכח בשעה שהחומר נלמד. מכאן יש ארבע אפשרויות עיקריות:
1. התלמיד יקבל ציון גרוע, כלומר את העונש שלו הוא קיבל.
2. התלמיד ילך למורה פרטי, כלומר קיבל עונש כספי (הורי ילד יחליטו אם לשאת בהוצאות או להתעקש על שליחת הילד לבית הספר)
3. הילד ילמד לבד בבית מהספרים, כלומר עונש של עבודה קשה.
4. הילד גאון ואינו זקוק לנוכחות מלאה, אלא לנוכחות חלקית, וחבל לכפות עליו להגיע לשיעור עם מורה שסתם מבלבל אותו יותר.
ברדיו מתנהל על זה עכשיו דיון (104.5 FM). ואחת חכמה מציעה שסנקציות על חיסורים לא יפגעו בציוני הבגרות, משום שאין קשר בין השניים. היא לא מצאה עדיין סנקציה יעילה יותר, אבל אני מסכימה. אפשר נניח להטיל מין "עבודות שירות" למען הקהילה על חיסורים של 20% או יותר מכלל השיעורים בשליש/מחצית. ככה כולם יוצאים מרוויחים:
בית הספר יוצא גבר גבר
הקהילה מקבלת סיוע בחינם
התלמיד לומד ערכים של עזרה לזולת, ערכים של עבודה, וגם מפעיל קצת את הגוף.
חינוך.
מעניין איפה שמעתי את המונח הזה פעם.
*****
אם נניח יש פה איזה מורה/יפה נפש שיקרא ויעלב - הערות:
1. המורים גרועים. זו עובדה.
אני מתייחסת לתנאי הקבלה למורים יותר מאשר לאוכלוסיית המורים (בוא נגיד שמעל 50% מהמורים יושבים על מינימום תנאי קבלה, שהם, מסתבר, סיום כיתה א'). אם אתה מורה, סביר להניח שאתה גרוע, אבל אם אתה מורה שיושב וקורא בלוג של תלמידת י"ב מתוך עניין בנקודת המבט שלי על החינוך, אז אולי אתה דווקא בסדר. אנשים ששואפים להשתפר ויודעים שהם לא מושלמים, הם יותר טובים מאלה שחושבים שהגיעו לפסגת האינטיליגנציה.
2. יש מורים טובים. יש אפילו מורים טובים מאוד. גם זאת עובדה.
עובדה נוספת היא שמנהלים לא אוהבים מורים טובים, כי הם מקנאים בהם, ואז הם רוצים לפטר אותם (עוד הצעת מטומטמת של משרד החינוך היא לתת כוח בידי המנהלים לפטר ולהעסיק מורים על סמך שיקול דעת לקוי).
המורים הטובים מסכנים, מקבלים משכורות נמוכות, עובדים שעות מטורפות (מעבר לנדרש), מבזבזים מלא כסף על שיחות לתלמידים, זוכים לאפס הערכה מהנהלת בית הספר וכו' וכו'. מורים טובים הם נשמות טהורות עם כנפיים לבנות. עד כה (12 שנות לימוד ו-6 בתי ספר שונים) נתקלתי בשתי מורות כאלה בלבד (כאשר מורה אחת היא למתמטיקה והשנייה לתנ"ך וספרות). יש עוד כמה מורים טובים, אבל כל אחד נכשל בתחום אחר (חוסר סבלנות, אפלייה בין תלמידים, מרשעות, כושר ביטוי לקוי, שימוש מודל לא חינוכי לחיקוי, הפקרות, פזרנות, עבירות מיניות פליליות וכו').
3. אני נגד פיטור מורים, מכל סוג, זאת משום שגם המורים הגרועים ביותר הם בני אדם שצריכים להתפרנס. אני בעד העלאת רמת המורים החדשים + העלאת משכורתם של החדשים. המורים הקיימים ימשיכו באותם תנאים עד פרישתם, אלא אם יעברו איזשהי השתלמות אתגרית מאוד בהצלחה (כלומר, יוכיחו עצמם שווים לרמתם של המורים החדשים והטובים/גרועים פחות).