טוב, האמת שיש הרבה מה לספר. לחיים שלי יש פוטנציאל לא רע למלא את הבלוג בפוסטים חצי שנונים, אבל מצאתי את עצמי חיה חיים שלמים מבלי להתחבר באינפוזיה לרשת. כמובן שאני בודקת אימיילים פה ושם או בודקת כל כמה זמן מגיע קו 72, אבל החבר הטוב ביותר שלי הפך להיות מי-אם-לא-הטלפון. נייד או נייח, אלחוטי או חוטי, באזניות, דיבורית או שפורפרת - הכל הולך. בבית, בעבודה ובאוטובוס. טלבנק פה, לקוח שם ומר בחור בכל מקום. מיתרי הקול שלי רק הולכים ונשחקים, אבל אין לי כ"כ בעיה עם זה. הייתה לי בעיה עם זה עד לפני יום, כשעוד סבלתי משיעול וצרידות של מחלה שהחלה ב28 באוקטובר ופשוט סירבה להיפרד. כניראה 6 שעות של שיחות עם לקוחות לא מקלות על גרון כואב. מצד שני, גם ללכת לספארי לא.
צבים בפעולה, ספארי רמת גן: 
מה חוץ? יום שישי בע"ה אני אהיה בדרכי לבודפשט שבהונגריה, מצויידת בכובע אופנתי ושיחון עברי-הונגרי-אנגלי תוצרת בית. אתר אינטרנט חביב שמאפשר לי לתרגם מילים מאנגלית להונגרית, ולהיפך+לשמוע הקלטה של המילים בהגייה נכונה: כאן.
נשתמע בשמחות,
איה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
