***
ה: "איה!"
א: "מה?"
ה: "זה כאב לי"
א: "... , ככה לא נשמע מישהו שכואב לו"
ה: "טוב, אבל תשתדלי לא לעשות את זה שוב"
א: "אני יכולה להשתדל, אבל לא להבטיח"
ה: " ... "
***
הצלחתי בפסיכומטרי יותר ממה שחשבתי (733).
המטרות שלי אולי יותר גבוהות, אבל המטרה למבחן הספציפי הזה הייתה 690-700.
אז כניראה שאני לא אאלץ לעשות את זה שוב.
(מאופק, אבל כשקיבלתי את התוצאות הייתי ככה [-] קרובה לבכות מאושר ולקפוץ על אחותי ששאלה בלי סוף "זה אומר שעברת?")
***
ראיתי כמה תמונות מהעבר הלא רחוק (כיתה ט', יותר מ-3 שנים מהיום) ופתאום עלו בי כל כך הרבה זכרונות.
השנה הזאת אוצרת בתוכה את הרגעים הכי מאושרים שהיו לי בחיים, יחד עם הרגעים הכי עצובים.
כשאתה מאושר, אבל באמת מאושר, כמו שאני הייתי אז בכיתה ט', אז ניראה לך שכל סבל שעברת ע"מ להגיע למקום שבו אתה נמצא עכשיו היה שווה את זה. וברגעים הקשים, אבל הכי קשים, אתה חושב ששום דבר לא שווה את הסבל המתמשך, והחיים זה דבר חסר משמעות.
עכשיו אני דיי באמצע, ולא יודעת מה לומר, אבל בהחלט יש לי זכרונות טובים מהתקופה ההיא. אנשים מאוד השתנו. אני מאוד השתנתי, התבגרתי. אולי התבגרתי מהר מדי. וואו. מוזר ששכחתי את זה. היו לי רגעים ממש מאושרים. הייתי מאושרת.
אני זוכרת לילות שהייתי חוזרת הבייתה מתיישבת על קצה המיטה ונוחתת עליה, משחררת אנחה. שוכבת ככה כמה דקות לא ידועות ומעבירה את כל אירועי אותו יום בראש, מחייכת אל התקרה, אל המנורה. הייתי מחייכת. המון. אל עצמי, אל אחרים.
הזיכרון נותן לי כוח להמשיך.
ואני אגיע לרגעים הטובים האלה שוב
רק ברקע אחר
ושחקנים חדשים.
והמחיר, אני מקווה, יהיה פחות כבד.
***
לפעמים אני נזכרת ב-ריחות. מוזר להגיד את זה. אבל פתאום הריח הזה עולה בי. הוא לא רע. אני תוהה אם הוא טוב.
***
המטרה הבאה: מבחן בספרות.
איה.
***
הביוטופ הזה לא קל
וגם אישור מהרופאה שכחתי.
ואמא קנתה מלא קורנפלקסים לא יוצלחים.
***
כשמאייתים את הביטוי "סקס אפיל" עם כ' [סכס אפיל] זה מעלים את כל החלק של ה"סקס" שאמור להיות בו. אני oh so sexy
הוספתי תמונה שלי לבלוג.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
