יש לי סימנצ'יק כחול בדיוק מאחורי המרפק של יד ימין (יענו על הקיפול). הוא לא כזה כחול ולא כזה גדול, אבל כשאני מקפלת את הזרוע או מותחת אותה הוא שולח לי SMSים.
יום חביב היום. הדבר הכי פחות נחמד היום היה ההרגשה של "אחרי מנה חמה". קצת כבדות וטעם לוואי. בחילה.
אני מתחילה להתרגל לרעיון של להיות חיילת. הדבר הכי מעיק בזה הוא העובדה שצריך להתחיל לעשות קניות וכל מיני חישובים מתמטיים של כמה תחתונים וכמה פלסטרים ומתי בחודש יוצא ליל ירח מלא.
שמתי לב שאני לא תמיד שולטת על מה שאני אומרת. הקטע הנורא הוא, שאני יודעת שאני אומרת דברים שאני לא צריכה להגיד, או צריכה להגיד אחרת, בזמן שאני אומרת אותם, ובכל זאת לא עוצרת את עצמי או שוקלת מילים. כבר התלבטתי פעם אם צריך לתת למילים לזרום או שצריך להטעין אותן במשמעות. כנראה שכל פעם זה אחרת, השאלה היא מתי אני אדע להבדיל.
מחסום כתיבה: אני מאוד לא שלמה עם מה שאני כותבת. אני מרגישה שעכשיו שסתם זרקתי כמה מילים וקשקושים ושטויות והגיגים בלי לסדר אותם בצורה הגיונית או מעניינת או שנונה. מחסום הכתיבה הזה מתלווה אל מחסום קריאה, שזה משהו שבאמת לא ברור לי. יש לי כמה ספרים טובים וזמינים ופשוט אני לא מביאה את עצמי לכדי קריאה. גם בעיתון אני כבר קוראת רק את הכותרות והשורות המודגשות.
האמת היא שאין לי על מה להתלונן. באמת נחמד לי. טוב לי. כמובן שתמיד יש לאן לשאוף, אבל כל עוד המבט קדימה, כניראה שאני אהיה בסדר (שימו לב למעגליות במשפט).
ואסיים באקט אקטיביסטי קלות:
לינק ומספר טלפון עבור אלו שלומדים נהיגה ועברו תיאוריה ורוצים שלט נהג חדש חינם:
אור ירוק לחיים
1800-388-388
איה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
