יש לי את הטעם שלך אחרי שהפסקתי לחלום

ויש לי את הריח שלך אחרי שהפסקתי לנשום

נכון, יש לי את הרגש, והוא אומר לי מתי שזה טוב

ויש לי אותי, לפעמים, יש לי אותי לאהוב

אבל

אל תתחלק, אל תינמס, אל תעזוב

וגם אם קשה אל תתפתה לאהוב

אתה רק תנסה להבין שככה קרוב

המלכה מתוסכלת ויהיה לה קשה לעזוב

זה קשה לעזוב.

(עברי לידר)

לוסט איט.

איבדתי את זה.

דם ודממה.

או דממה ודם.

אני נחושה

לעשות בשבילי

לא בשביל מי

ממחר. או ממחרתיים.

התקופה הבאה הולכת להיות מלאת רגשות וריגושים.

יש בי ניצוץ קטן

שמבקש לנצח.

זה מתעתע

אתגרי במידה מסויימת

מייאש במובנים אחרים

אבל

אני יודעת

ש~אני~

אהיה בסדר.

כשזה יקרה

הכל יסתדר

ויתפשט

ויצמח

ופרח

וישגשג

בכל מקום

שמצאתי אותי

מצאתי את עצמי קוראת מילים של שירים של דידו. איכס. אבל מוכשרת.

1/2

יחס אנושי חם:

אחרי שנואשתי כבר מכל הרופאים בקופה"ח מכבי, מצאתי לעצמי קצת יחס אנושי חם במכון הפיזיותרפיה. חיוכים, שאלות, בדיחות, טאקט. הפיזיותאפיסט החביב לא ציווה עלי לפשוט חולצה בחוסר סבלנות, אלא הצטער מראש והסביר שהוא חייב לבדוק את עמוד השדרה, ענה על כל השאלות שלי מבלי לגרום לי להרגיש טיפשה [בניגוד לאנשי מקצוע אחרים שברגע שלא הבנתי איזה מונח מסובך שהם למדו באוניברסיטה הם משחררים איזה "ווווףףףףףף" ומסבירים כאילו עומדת מולם ילדה עם פיגור שכלי]. הוא אפילו ביצע לוחמה פסיכולוגית מסוג מחמאות בצורת העמידה שלי: "עכשיו, אני יודע שאת רזה וצעירה ואין לך מה להסתיר באזור הזה *מסמן על הבטן שלו*, אבל את צריכה לעמוד בצורה כזאת (להכניס את הבטן אחורה ולהבליט קדימה קצת אגן :( ) כדי להקל על כאבי הגב".

אז קיבלתי כמה תרגילים ונרשמתי לקבוצת אימון גב תחתון. אני חייבת לסדר לעצמי איזה דיסק של שירים שקטים כדי לשמוע בזמן האימון הזה כי זה משעמם תחת. אם לא די בכך, נאסר עלי לשבת בברכיים מכופפות יותר מ-90 מעלות, מה שאומר שישיבה מזרחית זה no no, שינה בתנוחה עוברית גם. אחר כך חוזרים לביקורת וניראה לאן ממשיכים. רק צריך להתמיד.

2/2

יחס לא אנושי:

איכשהו בכל סוכנות נסיעות אני מוצאת את עצמי מול גברת בת 70 פלוס מינוס עם עודף משקל וחסר אבסולוטי ביכולת איפור.

הגברת השמנה ששמה את האודם בחוסר סימטריה:

כעסה עלי ש"את לא מבינה שזה יולי אוגוסט והכל יקר?!" והציעה לי רק מלון אחד (יקר).

הגברת הזקנה והשמנה שלא יודעת להשתמש במחשב ומדברת לאט:

כעסה עלי כשאמרתי לה שהיא עברה את העמוד של המלון שהיא הציעה לי "אני עובדת פה! אני יודעת מה אני מחפשת! זה חלק מרשת מלונות, זה רק ניראה אותו דבר!" רק חבל שהיא לא ידעה שברשתות של מלונות לרוב כל מלון מציע בדיוק אותו דבר.

הגברת הזקנה שמחזיקה שתי שפורפרות טלפון אחת בכל אוזן:

לא הסכימה להציע לי מלון זול, וכשהטחתי בה שמצאתי כבר מלון זול יותר היא אמרה "אוי נו, המלון הזה? במלון הזה באמת יש סיכוי למחיר יותר זול... אם זה מה שאת רוצה...." ונתנה לי מחיר אפילו זול יותר מההצעה ההיא.

הגברת שנראת בול בת 22:

צעקה באכזריות ובזעם בלי מוסבר: "לא מקבלים במלונות בארץ מתחת לגיל 21!!!!!!!!!".  והיא נותנת לי מין טון כזה של "מה?! זה לא ברור?! לא ידעת את זה?!" מאיפה לי לדעת!?!?!!?! אני לא סוכנת נסיעות!!! בשביל זה באתי לשאול!

ולנושא קצת אחר תחת אותה כותרת:

בבית הספר ההומאניסטי ואוהב האנוש שלי החליטו לפרסם באינטרנט את שמות התלמידים שלא שילמו עדיין לנשף הסיום. כי זה מאוד יפה מצידם להציג את שמות התלמידים עם האמצעים הכלכליים הדלים לראווה. אם כל כך חסר להם כסף שירשו כניסה של אנשים מבחוץ (כאשר לכל תלמיד מותר להביא בן זוג אחד בלבד), או שרק יציגו את מספר התלמידים שעדיין לא שילמו בכל כיתה, במקום לתת בצורה מפורטת את השמות.

שנזכה לימים קרים יותר,

איה.