פיו, כמה חיכיתי לסופ"ש הזה. יותר מכל סופ"ש אחר בחיי, לדעתי.

ציטוט החודש (אם כי נאמר בחודש שעבר)

"הקלאץ' הוא השטן" (מתוך שיחת מסנג'ר עם שני ע"ע פוך אווזים)

יש להוציא רכבים בעלי גיר רגיל אל מחוץ לחוק לאלתר - וזין על התחממות כדוה"א. סתם עושה כאב ראש, כאבי ברכיים, תאונות.

ברכיים

ברמת העיקרון, הברך היא מפרק שאמור לסייע לבני האדם לנוע, אבל כאשר זה נוגע אלי, ברכיים לא רק שלא מסייעות לי לנוע, אלא אף מכבידות עלי ומכאיבות לי לעיתים קרובות ע"ע קלאץ'. יוכנס לסל הבריאות ניתוח להסרת ברכיים לאלתר - בעולם עם מעליות, אין צורך בברכיים כדי לטפס.

סושי

ע"מ להצדיק את היותי חצי אסייתית אכלתי אתמול בערב לראשונה בחיי סושי לא צמחוני/טונה מקופסא בקיוטו סלסה שבת"א - מומלץ.

הסתלבטות נעימה לכולם,

איה.

יש טעם לחיים. יש טעם לחיים, ואני אפילו אגלה לכם מהו: החיים הם בטעם מאפה תפוחים. לחיים יש מילוי תפוחים מתוק וטעים במרקם לא ידידותי, וגם מעטפת בצק חסרת טעם אך אוורירית למגע. מי שידע להתעלם מהפיכס ולהתמקד ביאמ יזכה לחיים מאושרים ומתוקים. כמו כן, מכיוון שהצלחתי להגות את המטאפורה השנונה הזאת, אני מרשה-לעצמי-לרשום-לזכותי מעל הדפים הוירטואלים של בלוג זה שתי כוכביות מחייכות, אחת לכל כיוון (**) (?!).

היום אצא למסע המפרך אל עבר מודיעין-עיר-העתיד מצויידת בשתי הכוסיות הרגילות. בעיר העתיד נפגוש את הכוסית השלישית, האחת-והיחידה-שאין-כמוה-ליטל, ונהנה מאוכל משובח ומריחת לקים הדדית+סליפ-אובר (ומי יודע מה יקרה באישון ליל... לתשומת ליבך, שני-עור-רך-כמו-פוך-אווזים).

בעבודה החדשה הוכתרתי (הומלכתי) בתור ה"שקטה", זאת שאם לא רואים אותה אז אין שום דרך לדעת שהיא בחיים. זה מצחיק במידת מה, אבל לא נורא, עדיף כך. החבר'ה דווקא אחלה בחלה, כניראה שאני רק צריכה להתרגל. מחר יש לי "סימולציה" (בלעעע), שזה אומר לעשות מין משחק תפקידים עם האחמ"שית על כל מיני סיטואציות בעייתיות עם לקוחות.

דף חדש נפתח?

יום טוב,

איה.

<פתח פוסט>

אח.. מסתבר שאני לא משהו במשחק הזה.

למרות שכל החוקים ברורים, ואין צורך במי-ישמע אתלטיות ו/או נסיון, אני בכל זאת מכשילה את עצמי.

כמה מצחיק.

או כמה עצוב.

מה שבאמת עצוב, או יותר נכון, מי שבאמת עצובים, הם האנשים שלא מבינים רמזים. ועוד יותר עצוב? אלו שלא מבינים בכלל. כשאני אומרת לבחור "זה לא ילך" למה לו להמשיך להתקשר ולסמס ולהתקשר מחסוי ומהבית ומהפלאפון של החבר? אה? כוסומו. עכשיו אני צריכה להפסיק לענות לחסויים ולמספרים לא מוכרים וזה קשה, אני אדם סקרן. אני תוהה מה יקרה אם אני אענה לו. <פתח טראומה> האם זה יהיה כמו הבחור הקודם ששאל "טוב, אז יש לך חברות שאת יכולה להכיר לי?" חה! אני לעולם לא אעניש את חברותי בפסולת האנושית הזו, וכשאמרתי לו לא, הוא הגיב "מה? לא יכול להיות שאין לך חברות". <סגור טראומה> <פתח פוסט-טראומה> אם אתם רוצים ליצור איתי קשר ואתם לא נמצאים בזיכרון של הפלאפון שלי, אתם מוזמנים להתקשר אלי הבייתה, ואם אינכם יודעים אותו, תשלחו מייל. מעכשיו אני קשה להשגה, ממש. <סגור פוסט-טראומה>

ויהי בוקר, ויהי ערב, יום שבת.

איה.

<סגור פוסט>