אתה לא מי שאתה חושב שאתה, אתה גם לא מי שאחרים חושבים שאתה, אתה מי שאתה חושב שאחרים חושבים שאתה.

כל כך נמאס! כל כך נמאס! פשוט לא יכול...

מכל המידע שאני מקבל, מכל המשוואות הפונקציות שבחיים לא אשתמש בהם, במידע המוזר שאני צריך ללמוד כל כך נמאס מזה, הראש פשוט מתפוצץ מהכל, כמה אפשר?!!?!?!

להחזיק כמויות גדולות של אימוציות - מהחיובי שביותר לשלילי הקיצוני.

יום אחר יום... שבוע אחר שבוע...

אותה כאב, שמחה, צער, נחמדות...

ולשם מה?!?! רציני, לשם מה?

אני אקבל את מה שמגיע לי, את מה שאני חושב לא מתאים בעיני.

כל כך בא לי עכשיו להיות על חוף נקי, שקט - דממה מוחלטת, להשען על החול ופשוט להתחיל לבכות עד שהדמעה האחרונה תצא, לתת מכות מרוב כאב, צער בחול.

לפחות לו אני לא אכאיב כמו שלבן אדם.

ואז לטבול את עצמי במים לכמה דקות, ולחזור אחר.