שלכת

היי אתה שם...היי אתה זה שמחזיק לי את הראש לפני קו המים..אתה זה שיכול להטביע לי את הראש מתחת למים...

אתה...זה שגורם לי לסגת מהכל, לשכוח מכל הקיים, לאבד את עצמי מול המראה...לא להביט בעצמי יותר כמקודם, אלא בתור מישהי חדשה עם אישיות זוהרת כלפי אנשים...

אתה האחד שאני ירצה להתקרב אליו לאהוב אותו ולהיות לצידו כשעצוב וקר...אך אתה גם הבנאדם שאני ישנא כשחץ פוגע יפגע כה קרוב ללב...אתה האחד שיגרום לי להפגע הכי חזק מבפנים...אתה הבנאדם שאני יאהב וישנא אותו גם יחד כי אתה טוב מדי, אתה משחרר מדי, אתה אוהב מדי....

אתה הבנאדם שאני ירצה להתרחק ממנו בגלל היכולת קרבה שלו אלי...

אני שואלת את עצמי, האם אני עיוורת וזה סתם חלום?

למה כשאני מסתכלת מראה אני כבר לא רואה את דמותך מחייכת ומגנה עלי מכל פגע?

למה אאני לא מסוגלת לבוא אלייך ולהשפך כמו מים?

למה הכל נעלם תוך יום או יומיים??

אם זו תקופה- אני מקווה שזה יעבור... אבל אני לא מסוגלת... להתרחק? או להמשיך לחבק ולאהוב?

אין לי תשובה... אבל דבר אחד אני יודעת.. לתקופה הבאה אני לא רצה אחרייך יותר.. אם אתה רוצה.. בוא- אני זמינה אלייך תמיד..

רק בבקשה ממך- תופיע לי במראה בחדר שוב....

להתרחק או לעמוד על סימן השאלה?