שלכת

ללכת על חול רותח

להיות כבול לאזיקים

ללכת עירום שם על שפת הנהר

לאבד את הראש מנסיגת ההר

לחכות להתפרצות הר הגעש

להניע את הרגל אחורה מלא להביט לאחור

לחבק את המסמר שתקוע בגרון

לעמוד על שדה מוקשים בלי להרגיש את המכות

לשכב על מיטה קשה כאבן

לדעת שהכאב לא יעבור בשלמותו בדרך

השאלה היחידה שתלויה אי שם באוויר

היא מאין יבוא עזרי?

לא מהאבן הדומה לאחותה

לא מהאנשים שעוברים לי בראש מזה זמן רב

אול ימההתפרצות של הר הגעש?

אולי מהנפילה שלא חסמתי בזמן?

השאלה האיתנה והמפחידה שבראשי

היא מאין יבוא עזרי?

מוקדש לשנול...

את התשובה רק את תוכלי למצוא....אני אוהבת אותך ורד שלי.. הלוואי ותמשיכי לפרוח ותפסיקי לנבול....

משפט שהבנתי שממנו קבלתי סטירה לפנים-

קבלתי אותו אתמול כשהייתי אצל קוסמן ואצל שנול-

עם הציפיה תבוא האכזבה, אז אל תצפו ליותר מדי....