עמוד מספר שכל אחד מאיתנו יכול להבין ולחלוק עם עצמו.. אז תקראו בעיון...
עמוד 199, "ערבעה בתים וגעגוע"
"הכאב הוא לא הכאב שלי, למעשה, אלא כל הכאב שקיים בעולם....אלא יותר לאנשים שממלים את העולם בכאבם. אתה מבין, בחזהו של כל אדם יש שמש של כאב וצער, והשמש הזאת שולחת החוצה קרניים לוהטות. אם אתה מוגן היטב, הקרניים האלה לא חודרות אליך. אבל אם אתה לא מוגן, הכאב של האנשים הקרובים לך נכנס לתוכך ושורף אותך מבפנים. ולך פשוט אין קרם הגנה? אני שואל, ומרגיש מיד שהטון שלי לא נכון, שהניסיון שלי להתחכם לא מתאים כאן. לי אין קרום הגנה שמואל מתקן ללא כעס. אין קרום שחוצץ ביני לבין המועקה שבעולם. למען האמת, הוא מקרב את פיו לאוזני כלוחש סוד,היה לי קרום כזה. אבל לפני כמה שנים הוא נמס, התפוגג, הותיר אותי חשוף לכל הניקורים שמנקרים בי אנשים זרים. ואו, אני מניח יד על החזה להסות את הלמות ליבי, זה נשמע לא קל, מה שאתה מספר. אכן לא קל, שמואל מהנהן ומגרד בראשו גירוד עז,פוצע......
אני מתעלם ממנה ופונה לשמואל, אתה יכול לתת לי דוגמא? דוגמא למה? הוא שואל,דוגמא לאדם, שקשה לך לשהות בקרבתו כי אתה מרגיש שהכאב שלו חזק מדי, שורף מדי בשבילך.
אתה, הוא אומר, וחיוך קטן וזדוני עולה על שפתיו.
אתה."
למי אין לי את קרום ההגנה?
מי יכול להכאיב לי מפנים?
לשרוף אותי לעצם ולהשפיע עלי כלכך הרבה?
מפחיד לכאוב כא של אחרים ואת שלך יחדיו...
מי הוא האחד שהמיס לי את קרום ההפרדה? שאני רגישה כלפיו עכשיו?
לכם יש קרום הגנה? או שאין?
או שרק אני מסתכלת על אנשים ומדהה ומבינה אותם וואת איתם יחד?
או שרק לי יש חולשות כלפיכם?
תחשבו עלזה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
