שלום לך יומן יקר...
היומן של החברים שקרואים פה מדי פעם.. מי יודע אם משתעממים?!
אני החלטתי לפרוק... לפרוק את כל העול שעומד עלי בזמן האחרון.. את העול שכולם מחפשחים בין כל משפט ומשפט שלי...
אז אני חושבת שהגיע הזמן לפרוק כבר.. כי נמאס לי לחיות במצב של מה לעזאזל אני עושה עם החיים המתפרקים שלי?
הכל התחיל לפני כמה חודשים....
שהמצב שלי היה כלכך טוב... ששנול עוד הייתה חייה עם חבר שלה.. שגיתול עדיין הייתה בבית והיינו עושות שיחות נפש כל לילה... שהתחלתי להתחבר יותר ויותר להילה... שהייתי עדיין קצת בקשר רעוע עם אבא שלי... בעקרון... זה היה בסביבות שבוע לפני פסח....
המצב שלי השתפר מרגע לרגע כמה שאני רק יכולה.... ואז הגיע פסח... וחשבתי סופוספ חופש.. כי הייתי צריכה חופש מכל הילדים בשכבה.. מצטערת.. אבל הייתי חנוקה מכל צד ומקום או פינה, אז יצאתי ל"חופש" פסח... סבתא שלי עברה דירה באותו זמן... וביום רביעי בבוקר.. אה אופס זה לא היה פסח.. זה היה בטיול של"ח שהכיתה שלי נסעה באותו יום לירושלים עם הטיול של המים ולא רציתי לבוא... אז אמא שלי נתנה לי אישור להשאר בבית.. ואז בבוקר החלטנו שהולכים לעזור לסבתא לעבור דירה.. והייית בצהריים אמורה ללכת להפגש עם אבא שלי... קמתי עם תחושת בכי.. עם תחושה ש... שהכל רע בעולם כי החיים שלי הולכים להגמר אט אט...להגמר רק כי אני הולכת לפגוש את אבא שלי...וקמתי עם תחושה של בכי... ואמא שלי רק הוסיפה למדורה.. את לא לומדת.. והשני הזאתי.. והגיתית הזאתי.. והאבא הזה... והסבתא הזאתי איזו טעות....
וכל הדרך אני בוכה בוכה ובוכה.. לא יודעת איפה לתקוע את עצמי... פשוט להגיד אלוקים בוא, תקח את אחד הסלעים שיש פה בדרך ותהרוג אותי.. עדיף לי עכשיו מוות קליל ולא את הסבל הזה...
כשהגעתי לסבתא שלי הרמתי טלפון לאבא שלי ואמרתי שאני מבטלת את הפגישה..במילים שלי זה היה- אני מפסיקה איתך את הקשר.
רק בשביל השאלות שיבואו- לא דברתי איתו חודשיים....
טוב לאט לאט שנול עזבה את הבית של חיים ועברה לגור אצלנו... זה היה בערך שבוע שהיא בכתה...אבל אני אוהבת אותו אולי אני יחזור אליו....?!
לאט לאט היא לא קבלה מחזור והיא גילתה שהיא בהריון מהזבל הזה.....
כמה מילים על הזבל שקוראים לו בימינו חיים מזרחי:
הוא גר ברוממה, הוא חרא של בנאדם, הוא לוקח סמים, הוא גרוש עם ילד, הוא רוצה את אחותי אבל רוצה אותה רזה, והוא שקרן, בוגד מנייאק, כלב, עני, מכוער טמבל! (סליחה לילדים הקטנים שקוראים פה- נא לא ללמוד שפה גסה, תודה)
העובר לא היה רצוי במשפחה כי כולנו שונאות את חיים (כולל אבא שלי), שנול ידעה שגם חיים לא רוצה את הילד הזה ואין לו כסף להביא את העובר הזה, היא הלכה לרופא נשים כדי לשאול על גרידה, הרופא אמר שהיא לא יכולה לעשות גרידה כי המצב של הסוכר שלה עולה ל400 וזה מצב חיים קלוש, ושייתכן מאוד שהיא לא תוכל ללדת יותר אם היא תעבור גרידה....אז לאט לאט התינוק הבין שהעולם זה לא המקום שהוא צריך להיוולד אליו, לפחות לא בשלב זה- תבטחו בי- אני מבינה אותו יותר מדי.
הוא הפיל את עצמו טבעית. שנול התחילה לבכות, להיות משוגעת עם תעודות, להיות בדכאון, להעציב לעצבן ולהכאיב לכל שוררי הבית בצור הדסה.
באותה תקופה אני הכרתי את רון ואת רועי...וגם חזרתי להיות בקשר עם קוסמן....
כמה מילים עליהם:
קוסמן: היה החבר הכי טוב שלי לפני כמה חודשים... ועכשיו הוא חזר לשם...
רועי: ילד מהשכבה, ילד חמוד, גבוה, מנגן בתופים, מסתורי, ו... טוב הבנתם...
רון: שמיניסט, חצי מרוקאי חצי אשכנזי, בן אדם מצחיק וחמוד....אה.. ומוזר...
יש לי הרבה מה לספר.. אבל זה אישי מדי והם מדי פעם קוראים פה אז אני יחסוך אתזה לחברות הכי קרובות שלי.
גיתול:
גיתול התחלפה בתפקיד בצבא- היא קבלה להיות עוזרת מזכירת אלוף פיקוד מרכז. אז היא בורחת מהבית בדרך זו- היא ממציאה שהיא צריכה לסגור לילות העיקר לא להיות בכלא הזה שנקרא בית.
טוב חוזרים לפסח.. פסח עבר והתחלתי לזחור לעשן.... כן אני מודה... אני מעשנת....
לאט לאט אמא שלי התחילה לשים לריח גם כשאחיות שלי לא היו בבית, לראות אצלי פתאום מעפרות וכן הלאה... בקיצור- גיליתי לה....
והיא איימה שבפעם הבאה שהיא תתפוס אותי מעשנת אני עוברת לאבא שלי בין אם אני בקשר איתו ובין אם אני לא בקשר איתו...
הפסקתי לעשן בבית....
לאט לאט נגרם לי המצב שהתרחקתי מכולם... מהחבורת הכי טובות שלי: מריה, הילה, ליטל, שקד, אביב ואני עצמי.
לאט לאט הסתגרתי מכל מיני סיבות...
לאט לאט התרחקתי מגיתול והתחברתי לשנול יותר.. כל מי שמכיר את שנול יודע כמה שאני הקופי המדומה שלה... חיצוני או פנימי.
יום אחד אני ומריה ישבנו איתה בחדר אחרי שיחה של האחיות שלי ומריה יחד....גיתול הלכעה לישון ואני ומריה פרשנו לחדר של שנול...שנול ספרה לנו סוד שחתך אותי לגזרים עוד יותר...היא ספרה רק שחיים עשה לה מה שאבא שלי עשה לאמא שלי....זה כל מה שמותר לי לספר....
הגיע היומולדת של אמא שלי....
לאמא שלי חוק: לא לחגוג לה יומולדת. אבל הבנות של בני (חבר של אמא שלי) עשו לה.. הביאו את חברים שלהן עוגות חטיפים וזה וישבנו כולנו בסלון ואמא שלי התחילה לאט לאט לבכות... באותו יום דברתי עם קוסמן והוא איכשהו הצליח לשכנע אותי לחזור לדבר עם אבא שלי.... פעם ראשונה שהייתי שלמה עםזה שאני זקוקה לאבא שלי ואוהבת אותו... ורוצה אותו בחיים שלי.. העיקר להפסיק לברוח ממנו. התקשרתי אליו... צרחתי עליו, קיללתי אותו, בכיתי לו, רעדתי, היכיתי כל דבר שהיה לי ביד... הייתי בסערת רגשות מה שנקרא... השלמתי איתו.
אחרי שבוע הייתי אצלו ביום שישי אחרי שהלכתי לישון אצל הילה...
יש לו כלב חדש ויש בו משו שונה...משו שגורם לי להיות אצלו בבית שעות מלי לדאוג או לפחד, משו שגורם לי לרצות לגור אצלו ולא אצל אמא שלי...
טוב עזבו...
בקיצוררררר
ביום רביעי האחרון אמא שלי החליטה להעיף את שנול מהבית.
שנול כבר מזמן תכננה ללכת מפה, ללכת לגור אצל דודה שרה כי היא חולת סרטן, בריאות, בדם, בעצמות....עכשיו נותנים לה רק משככי כאבים כדי להרפות את הכאב אבל ימיה לחיות ספורים... שנול רצתה לעבור לשם להיות איתה בימים האחרונים שלה....
לא מספיק אני יודעת שדודה שלי שלא דברתי איתה עוד מעט 7 שנים עומדת למות, גם שנול הולכת לעבור לשם... בקיצור עוד לפני ששנול החליטה מה היא עושה עם החייםש לה, אמא שלי החליטה להעיף אותה מהבית.... פשוט לגרש אותה, לךא לדבר איתה, לא לרצות לראות את הפרצוף שלה, להחליט זה אומנם השם משפחה שלך אבל זה לא הבית שלך...
אני לאט לאט רוצה לעופ מפה.. אז אני פוגשת חברות שלי בצור הדסה ונשארת בחוץ כעד 12 וחצי בלילה.. או בימים של חופש אני נשארת עד 7 לפנות בוקר בחוץ....נפגשת לפעמים עם חברים בירושלים.. או יוצאת לקניון או לעיר העיקר לא לחיות בבית הזה.. אמא שלי בכל מקרה חוזרת מהעבודה השניה שלה בסביבות 9 וחצי והולכת לישון כאילו אין לה חיים.. גיתול עושה שלושה לילות בשבוע בבסיס.. מגיעה מאוחר מאוד...ושנול.... שנול חייה אצל אבא...סובלת שם יום ביומו....
אז המשפחה שלי מתרפקת... אחד לאחד.... הבית נהיה שומם ושקט.. וגם הרוחות רפאים עזבו פה....אין כאן נפש תזוזה...
החברות:
אני מתגעתגע לאליה.... אליה פיקל שפעם הייתה כל החיים שלי.. עכשיו היא זכרון מעושן...
מריה עוזבת לקנדה.....
את שיר אני שונאת.... היא פגעה בי... ואולי גמני בה... אבל... שקרנים וחיצים אני לא יכולה לסבול....
שאק מתרחקת ולא מקשיבה...
אוב.. אוב מוצא את עצמו סופסופ איפשהו בחיים....
את הילה אני אוהבת בכל מאודי אבל גם עליה עובר משו...אחת החברות הכי טובות שלי הייתי אומרת...
עם דנה השלמתי.. היא נהייתה החברה הכי טובה שלי.. ולאט לאט גם גילינו שרבנו בגלל שתי סכסכניות...
מאלעד התרחקתי...
עם רון הפסקתי את הקשר...
עם קוסמן הדקתי את הקשר...
עם הדר גולן הדקתי את הקשר....
מליטל התרחקתי.....
לניצן ואורי התקרבתי.. שני הפכים גמורים...
לפרחות ולערסים נהיה לי הערכה....
לאן?! לאן נעלמו כל החיים שלי?
אולי אני באמת חייה במציאות שאני מכתיבה אותה לעצמי.... שלאט לאט נהיית חלום רחוק...
אז אם תראו אותי הולכת במסדרון בבצפר.. אל תתפלאו למה אני לא סומכת על אף אחד כבר ולא מביטה לאנשים בעיניים.. או שהחיוך שלי לא מפציע הרבה....
רק בבקשה.. אל תשאלו.. אל תשאלו אותי אם כבר קראתם את הפוסט הזה....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
