הפוסט שאני תמיד נמענת ממנו.... תמיד אני משאירה אותו להיות הפוסט האחרון... העיקר לא לחוות אותו
אבל.. למה השנה הוא הרבה יותר קשה לכתיבה ולעשייה ולא כמו כל הקודמים?
למה?
כי אני בוכה... פשוט בוכה... לפני שהסכמתי לעצמי לעשות תפוסט הזה עברתי בכל הבלוגים.... וכל אחד מכם... אופ... כל אחד מכם כלכך.... כלךכ מדהים, מיוחד.... אופ מי יחייה עכשיו בלעדיכם? מאיפה מתחילים? יש אפילו סיכוי להתחלה?? לא.. כי כל הפרחים מכל מיני הצבעים שהיו איתי לכל אורך השנים.. נבלו עכשיו.... אז מי יצייר לי את הדרך בורוד, אדום, כחול, סגול, כתום, צהוב, ושאר צבעי הקשת??
אני יסכם בקצרה על המחצית השניה (כי את הראשונה אני לא זוכרת בשיט)...
התחברתי עם כלכך הרבה אשנים... התקרבתי לאבא שלי וגיליתי שהוא אחלה של אבא, התאהבתי, התאכזבתי, הכרתי, ביטלתי, הדרדרתי, עישני, שתיתי, למדתי טיפ טיפה לנגן, בכיתי, צחקתי, קפצתי, צעקתי, קיללתי, התרגשתי....אופפפ... פשוט אחת המחציות הכי טובה שהייתה לי בחיים!!
כמו כל שנה הגיע הזמן לתת שמות נכון? חחחח פעם ראשונה בחיים שלי שאני יכולה לספור יותר מיד אחת את החברים הכי טובים וקורבים שלי....אני אוהבת אותכם!
קיסל, ג'וחע, ג'וחע2, רועי, דנה, ליטל, פורגס, הדרוש,פינטו הקטן, רוני, שלומי, פישר, נדי, שרוך, קס, נייבוס, טל בר (בן????) דוד, שי בצלאל, לינוי גץ, מונרוב,שני אזולאי, אביה לחיאני,לינוי יהושוע, פודי, קוסמן, יקיר, ארביבי, אובי, שאק, רמי, דובה, תמר לוי, ספספ, שריקו, טל כהן, אור זאבי, שי דנדש, גיתול, שנול, שוקת, עופר יצחקי, ימית, נגה, אורי, נעצ, אלה ורביד....
אני חושבת שזהו... אלו היו העיקריים בחיי ב9-3 שנים האחרונות....
כל אחד הולך למקום אחר... יש שנשארים. אבל לא נהיה אותה השכבה של פעם...
47אנשים היו לי בחיים...
החברים הכי הכי טובים שלי.... אמנם כל אחד הולך ובא... היו כאלו שהיו באותו זמן.... אבל בלב שלי אתם נשארתם.. עוד לא עזבתם...
אופ אני מצטערת אני לא יכולה להמשיך את הפוסט הזה...
אולי מתישהו....
אני רק רוצה להגיד- אני יתגעגע אליכם.... כלכך כלכך יתגעגע אליכם.. עד שליבי עכשיו כואב.. כואב ומטפטף....
רק תבטיחו לי דבר אחד....
שאתם אוהבים אותי כמו שאני אוהבת אותכם... שנפגש, שלא נתרחק, שנמשיך להיות חלק ניכר בחיים של כולנו...
שלא נעזוב ככה פתאום באמצע החיים... שלא נתגעגע סתם.. שהפרידה לא הייתה לחינם... ושזו לא פרידה.. זה רק חופש.. רק חופש עד לפגישה הבאה....
אני אוהבת את כולכם... כל אחד ואחד מכם בנפרד.. ומתגעגעת... מתגעגעת כבר מהשניה שעליתי לאטובוס.. ואמרתי ביי ושלום... ונתראה בעוד חודשיים לבצפר....
חחח אני יתגעגע למדרגות בבצפר (המחששה שלנו) ולכיתה... ששירתה אותנו 3 שנים ברציפות....
ואני רוצה להגיד תודה.. למחנכת שלי.. נורית שמואלי... אני אוהתב אותך נורית.. לא משנה כמה זמן יעבור....
אין כמו נורית!!!!!! ומי שלא למד איתה לא יבין על מה אני מדברת....
ועוד משו קטן.... (ליטל- מצטערת על ההעתקה- הזכויות שמורות לך)
מחזור נ"ו 2007, תשס"ז
מ2003 עד 2007
מאז ולתמיד.
בית הספר הקהילתי סביבתי עין כרם.
ט'1,ט'2,ט'3,ט'4
אלללההההה פלוגה ט'3
"את היחידה אני נשבע"
נ.ב..בהצלחה במדצ"ים ותהנו.. ולי שיהיה בהצלחה בחופש ובמשצ"ים...
ושלכולנו תהיה הצלחה ותקווה להרקים את הראש ולפתוח אמת חדשה
ואני מקווה טובה יותר....ועוד משו נוסף- שלוש השנים האלו היו השלוש שנים הכי טובות בחיים שלי... והייתי חוזרת אותן עוד פעם אם הייתי יכולה!!
ומשפט של יהודית: "בורקס קר זה בורקס חסר משמעות!!"
אז תזהרו לפני- תבדקו אם הוא רך טעים וחמים!!!!
ורק שהוא לא יהיה בטעם של הקיוסק כי אז לא תתגעגעו לקיוסק בבצפר!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
