מישהו מכם אי פעם הרגיש באמת את השקט של הבוקר?
את השניה שהשמש עולה, והציפורים נזכרות לצייץ את שירתם...
מישהו עבר פעם את הכבישים של ירושלים, וחשכו אוזניו? הכל סוען שם בחוץ- מכוניות, אוטבוסים, עוד משעה כלכך מוקדמת..
אך האם מישהו חווה באמת את השקט שיש בתוך האוטובוס?
את שגרת השקט שאי אפשר לשבור עם מילה אחת קטנה שתגיד, כי אם תגיד- יצאת מהמשחק...
השקט שבאוטובוסים הוא לא שקט שירדים אותך עד לתחנה הבאה, הוא שקט שיסגור עלייך וילטף אותך ברוך מוזר לכל אורך הנסיעה...
ואז כשאתה כולך עפוף בעננה, אתה מתחיל להסתכל על העוברים והשבים שבתוך האטובוס, רואה איך יושבת לה דתיה אחת בפינה, לובשת חולצה ורודה מכופתרת, סגורה עד לצאוור... אתה חושב כמה יפה היא. אבל היא- שקועב בתוחך התפילה. תפילה לאלוקים, תפילת שחרית שהיום יעבור לה בטוב. ואז אתה חושב- מגיע לה שיהיה לה טוב, אז אתה ניגש אליה, היחיד מבין כל האנשים, ובשקט, כמעט בלחישה שלא תושמע תגיד לה בוקר טוב... אתה תפחד לעשות זאת כדי לא לצאת מהמשחק. אבל הנה, אמרת אתזה ואתה עדיין שותף לכל המהלך.
ואז אתה נמצא בדילמה... אתה רוצה להניח את הראש על איזה חלון או משו כדי להרדם, אבל אתה לא יכול, כי אתה רוצה לגלות את העולם ששובר את החוקים, אתה רוצה להסתכל איך דודה חמודה פותחת את חלון הראווה של חנות הפרחים שלה, איך מסדרת כל פרח ופרח בנפרד, תשומת ליבה נתון לכל אותם ילדיה, הפרחים.
והנה השומר של חנות ארומה מביט לצדדים, עושה את העבודה שלו, אבל הוא סתם משקר- הוא עדיין לא ער. הכוס קפה שלו מהבילה על ידו, מחממת אותו כנגד הקור של הבוקר, השעות הקטנות שעדיין לא החליטו האם הן לילה, או שהן מתעוררים לזריחת השמש החמה.
גם מזג האוויר הוא כלי במשחק... הוא זה שיקבע האם אתה רוצה להשאר בתוך הפוח החם, ולא לצאת ממנו, להמשיך את השקט של הלילה שאתה לעולם לא תרצה לשכוח במוחך....
הוא זה שיקבע האם אתה תקום ישר לשטוף פנים כדי להתקרר... כי השעה כבר מאוחרת... ושבירת החוקים מתקרבת.
אתה מפנה את ראשך, ממשיך לטייל עם עינייך על הנוסעים, כל אחד עם עצמו, יש את סוגי הממהרים, מסתכלים על השעון, ומקווים שהוטובוס יסע, על מנת להגיע בזמן- לעבודה, לאישה, לילדים, לגן, - מקווים...
יש את המוערכים בעיניי- תפילת בוקר, יושבים באוטובוס ומתפללים אל האל. בשקט, מבלי לשים לב לסביבה. רק למילים, למילים במתרוצצות על הדף, מילים שמרכיבות משמעות גדולה...
יש את שוברי החוקים, מדברים עם שכנם, שיחה קולחת, משעשעת, שיחה על איך עבר הלילה, על מה האישה אמרה, על איך הילד הפריע, על חלום שחלף ועבר, על עייפות בלתי נשלטת..אבל הם בשלהם, שוברים את החוקים של עצמם.
יש את הרדומים, הבוקר הפציע להם בלא טוב, המשחק חלף על פניהם ולא זרם לעורקיהם..הם בחלום נמצאים.
ויש אותך....
וכשאתה נזכר בעצמך, אתה מתחיל חשוב על היום שיעבור, כיצד ומתי, אתה מתחיל לחשוב על היום שעבר, האם היה טוב, או רע?
אתה מתחיל תהות האם הדרך משחק שלך מקנה לך נקודות? או שעלייך לקחת כמה טיפים משותפייך לשמחק?!
אתה מתחיל לשכוח מעצמך, נכנס לתוך השקט, המחשבות, המילים שמתרוצצות לך, המעשים...
אבל הנה- אתה צריך לשבור את המשחק. אתה קם... ויורד לסענת המציאות- הכביש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
