שלכת

זה כלכך עצוב...

אתמול ישבתי עם דנה באמפי.. וספרנו בכמה בנים התאהבתי או נדלקתי... 42 בנים...

ספרנו פאקינג 42 בנים...

הכל זיוף... הבנתי שבחיים לא התאהבתי...

כן בסדר תגידו הייתי מאוהבת בזיו בפישר ובאופיר באמת... זה לא נכון... סתם הייתי דלוקה עליהם.. ודלוקה על לחפש חבר...

אמא שלי צדקה לאורך כל הזמן- את לא יודעת מהי אהבה....כלכך התעצבנתי עליה שהיא אמרה אתזה. הגופ והמוח שלך לא מקבלים את האמת כשאתה שומע אותה.. לכן המוח מכחיש....לא ידעתי אז- כמה שהיא צודקת...

המשפט נכון- אתה לא יודע מהי אהבה עד שהאהבה תופסת אותך חזק בשיניים....

כשהייתי מאוהבת פעם.. זו הייתה התאהבות של ילדה בת עשר... אוהבת את הריח בושם של הבנאדם...

יודעת מה הוא אוהב או שונא... מחייכת ברגע שהוא עובר במסדרון... מסתכלת עליו ונשפכת מכמה שהבנאדם חמוד, חזק, רומנטי, מנייאק..

תבטחו בי.. עברתי כמעט את כל סוגי הבנים האפשריים.. מערסאוות, לפריק, לפריק מחשבים, לאנטיפט, ועד לצומי...וגם להומו...

בחיים שלי לא ידעתי מהי אהבה....

עכשיו אני יודעת....

מסתבר שאני הייתי מאוהבת בבנאדם עוד מעט שנה שלמה.. ולא ידעתי מזה... כי חשבתי שהוא החבר הכי טוב שלי..

שהוא משלים אותי.. שהוא גרם לי אושר ואכזבה ופגיעה בבת אחת.... שהוא מבלבל אותי בגלל האישיות שלו...

האהבה הזו חזקה עלי...וגדולה....

אני מודה.. אני מתוסכלת מהאהבה עצמה...

הבן אדם הזה לוקח ממני את כל הכוחות שאי פעם היו לי.. או שיש לי... הוא יכול לסתור אותי, ויכול להצדיק אותי, יכול לפגוע בי, ויכול לעשות אותי מאושרת, הוא יכול להשלים אותי ואני יכולה להשלים אותו...

אני מרגישה שאני מכירה אותו כמו את כף ידי וכל פעם אני רואה כמה שהוא לא צפוי ולא מוכר..  וזה גורם לי לאהוב אותו יותר ולהסתקרן.. לרצות את לגלות את הלא צפוי...

האהבה הזאת קשה לי, מכאיבה לי... ומאשרת אותי..

מה אני יגיד לכם....

פעם ראשונה שקד מפחדת מהאהבה....

כמה אירוני אה?!