שלכת

יש לו מזל רע כי עוד אין לו שם.. אבל תעזרו לי.. אולי יהיו לכם רעיונות=\

הייתי אז בת 10, כמו כל ילדה קטנה ומאושרת עם חיוך על הפנים וניצנוץ בעיניים.  כמו ילדה המחכה למחר לא עיניינה בכל השאר וכי כל חלומותיה וחיה עוד לפניה. הייתי מאושרת עם חיוך עליז על פני, עד שהגיע קץ השיחה עם אבי ואחיותיי.

השיחה הפכה אז עולמות בחיי, מאותו רגע כשהסתכלתי על אחיותיי ועל הוריי בוכים ידעתי שפה זה סוף השמחה לחיי, ומעתה ואילך אלך סחור סחור ובעצב רב, הכל הולך להשתנות.

השיחה הודיעה כי אבי עוזב את ביתנו החמים לדירה קטנה וקרה, אז לא ידעתי כיצד להגיב, כי כל ילד בעולם בילדותו זקוק להוריו ולמשפחתו בילדותו שלו.

שנה וחצי לאחר מכן, לא היה אבא יותר, הייתה לו משפחה אחרת איתה חלק את חיו, רק אני, אחיותיי ואימי היינו שבורות.

התכנסתי לתוך עצמי, שתיקה רועמת שאין יותר מיכל החייכנית אלא מיכל העצובה, הבוכיה והבורחת.

באותה תקופה אני זוכרת דברתי עם ידידי הטוב, עידן, שעזר לי לחזור להיות מאושרת ופתוחה עם משפחתי.

הייתי אז ילדה מאוהבת, מאושרת אך עם עצב רך, גדול ורק הגובר וגובר.

למדתי להסתדר עם חיי, העצב והרגישות פגעו מדי פעם אך שבתי להיות הילדה המאושרת, הקטנה, אך המתבגרת של פתח-תקווה.

כך הייתי ילדה שובבה עד 16, כיתה י'. הייתי אז מאוהבת בסטודנט מהמערב שבא להרצות לנו במשך השנה לגבי המקצועות השונים שבחיים, אל מחוץ לבית הספר. הוא היה גבר נאה במיוחד עם קסם ואהבה בנשמה.

כאשר הייתי עוברת במסדרון בית הספר היה בעיניו המביטות בי ניצוץ חם ואוהב לגבי החיים וכבן זוג, או שכך רציתי לראות?

אך בסופו של דבר הניצוץ שדימיינתי ביסורים אכן היה אמיתי.

ביום מן הימים שעברתי כהרגלי להחלפת כיתת השיעוריםמצאתי את עיניי מגששות ומחפשות את עיניו הכחולות, מצאתי אותך כמו שאהבתי ואף יותר, הן היו מזמינות כלכך, ואף הוא החווה באצבעו לעברי בכדי שאתקרב אליו, עשיתי כמבוקשתו, עם חיוך על הפנים.

ברגע שסיימתי לדבר איתתו אצתי ורצתי לשרותי הבנות, נשארתי שם עוד עד להפסקה הבאה, לא הסכמתי להכנס לכיתתו, אך הייתי מאושרת עד הגג מה שנקרא...

בשיחה הקצרצרה ביקש ממני להתלוות אליו לארוחת צהריים מחר, הסמקתי כמו סלק, הרגשתי שבליבי מפרפר מהתרגשות אך אסור היה לי להתחיל להראות לו כמה אני אוהבת אותו, לכן הסכמתי בכדי לשמוע במה מדובר.

הנה הגיע היום, ישבתי מתוחה בכיסאי משתעשעת (איזו מילה ארוכה וקשה לכתיבה, אלוקים!) במחשבה אם יבוא לקחת אותי או לא, לבסוף הוא בא עם חיוך מאוזן- לאוזן, בירך אותי בנשיקה חמימה על הלחי, כרך את זרועו סביב כתפי ויצאנו יחדיו.

ארוחת הצהריים הייתה חלום, צחקנו ואף גילינו דברים מקשרים חשובים ודומים באופיינו כלפי אחד לשני, התאהבתי בו יותר!

כאשר הסתכלתי עבר שעוני וחיוכי קרס עקב התוצאות שעלי לעזוב אותו, הוא הבחין בזאת לכן קם אלי בחיבוק ידיים ונשק לי נשיקה חמימה ורכה על שפתיי, ולחש לי באוזן:

"מיכל, בואי נברח שנינו, לים, נהיה שם בשקיעת החמה, אני רוצה לדבר איתך ולהעמיק ולגלות מי את באמת...בבקשה.."

"אני יבוא.." הבטחתי בחלש..

הלכה לי היד... וזה תהפקיד שלכם.. להזיז את האצבעות על המקלדת.. להגיד מה דעתכם לבינתיים.. ואם אתם רוצים שאני ימשיך... הכל כתוב לי פה על הדף..

אז... מה אתם חושבים?

אה.. ובבקשה תעזרו לי למצוא שם...

אובבה3>

נ.ב...

חיליק.. אני אוהבת אותך... את נוסטלגית בטירוף ואת מעלה את מה שאני מנסה להסתיר.. את רואה בי את מה שאני לא.. את מקלה על הקושי שמצתבר לו מדי פעם..תודה שאת קיימת.. חיליק שלי...

על המתנה שלך יש רק פתק עם מספר קובץ קטן של מילים:

"בשבילך- אלף פעם ויותר..."