שלכת

טוב.. אז לא אהבתם את הסיפור שלי.. אני יכולה להבין.. שנאתי תחלק האחרון.. הוא היה קיטשי לא מוסבר שכזה.. אני עוד ימשיך את הסיפור אבל לפני זה...

זה פקינג אמור להיות בלוג נכון? אני כותבת בו מה שבא לי! אז אני עומדת להתפרק עכשיו.. מי שקשה לו.. שיעביר עמוד ויתחיל להעלים עיניים...

יש בעולם אנשים שהחברים זה הדבר שהכי חשוב להם בחיים...

הייתה לי חברה שהיא הייתה הכל בשבילי.. היא ]שוט הייתה אחותי הגדולה.. מי שהגנה עלי, מי שחיזקה אותי, מי שהייתה איתי, מי שגילתה לי מה מותר ומה אסור, מה כדאי ומה אפשר....מריה... עזבת לקנדה..השארת אותי פה... והלכת לך לארץ אחרת.. ארץ שאני לא מכירה.. ארץ שאת שם ואני לא.. את עזבת את כל מה שהיה.. מרצונך או לא מרצונך.. את פשוט יום אחד הודעת שזה מה שהולך לקרות... ובאותו יום פספסתי את ההזמדנות לתת לך חיבוק אחרון.. לדבר איתך.. להפרד ממך.. להגיד לך מי היית בשבילי.. מה את בשבילי עכשיו....ייתכן ואת חושבת שהחלפתי אותך.. אי אפשר להחליף את הלב שלך.. אפשר להוסיף אליו דברים... הוספתי את הילה.. הוספתי את דנו.. את דנה... את הדר.. את רוני.. את פורגס.. את ליטל... את מי שרק יכולתי להאחז בו... וחוץ מפעם אחת.. עד היום  לא הזלתי דמעה.. לא הגבתי לכל הפעמים שהתקשרת אלי.. לא הגבתי לפעמים שפתאום באו אלי חברים והם היו עושים לי היי זה מזכיר לי את מריה.. לא הייתי בוכה כשהייתי שומעת את שני השירים שלנו.. הייתי בלוק... לא הגבתי לכלום שקשור אלייך...

עוד ארבעה ימים אביב.. החבר הכי טוב שלי טס.. גם לקנדה...(ימח שמה של הארץ הזו!) ארבעה ימים יש לי להיות איתו.. ושוב אני עושה את הטעות... אני מרחקת אותו מעלי.. כמו שריקחתי אותך... אני לא מתמודדת עם זה כמו שצריך.. כי בלב אני רוצה שתהיו פה איתי... שתחבקו אותי בדיוק כמו שהילה השניה חבקה אותי כשהדמעות פרצו.. שהמוח התחיל לקלוט...

אז כן.. אולי ספיר צדקה.. אין כזה חברים כי הם הולכים ובאים וזו טעות להיקשר...

אבל אתם, כולכם.. כל אחד ואחד.. בין אםזה מריה.. בין אם זה שקד, אביב, הילה, ספיר, סמדר, ליטל, דנו, דנה.. כולכם איתי... כל אחד מכם משלים לי את הלב לשלם... אז אם חלק אחד חסר...הפאזל שלי לא מושלם...

ואז צריך להגיע הרגע שאת נפרדת מהם... אחת נוסעת לאילת.. אחת עוזבת לקנדה.. השני עוזב לקנדה.. השלישית עוזבת ליהדות.. הרביעי עוזב לאיזו ארץ עם ט'... אתם עוזבים אותי...

הלב שלי פשוט נחצה כל פעם מחדש.... ואני לא מתמודדת עם זה כמו שצריך.. ואז.. בבת אחת הכל נופל לי מול העיניים.. ואני דומעת... כאילו חרב עלי העולם... אבל... הלב שלי לא חי בלעדיכם...

וכן.. כל מי שמכיר אותי יודע שאני בוכה הרבה... XD... אבל זה משחרר אותי.. זה גורם למוח שלי לחשוב.. ולדעת שהוא יכול לעבור הלאה.. שהוא יכול להשלים עם עוד עובדה בדרך... להתמודד איתה.. ולעבור מדרגה...

אני אבדתי אחת...מריה...

אני אבדתי עוד אחת...אליה...

אני יאבד עוד אחד.. אביב...

אני איבדתי עוד אחד...עומר...

בדרך מסויממת אבדתי את המשפחה שלי...(אבא..)

גג עוד חודש אני מאבדת את הדודה הכי אהובה עלי...

כל מי שנשאר לי...אל תעזבו אותי שוב....

.....נקודה.