שלכת

טוב.. אז לא אהבתם את הסיפור שלי.. אני יכולה להבין.. שנאתי תחלק האחרון.. הוא היה קיטשי לא מוסבר שכזה.. אני עוד ימשיך את הסיפור אבל לפני זה...

זה פקינג אמור להיות בלוג נכון? אני כותבת בו מה שבא לי! אז אני עומדת להתפרק עכשיו.. מי שקשה לו.. שיעביר עמוד ויתחיל להעלים עיניים...

יש בעולם אנשים שהחברים זה הדבר שהכי חשוב להם בחיים...

הייתה לי חברה שהיא הייתה הכל בשבילי.. היא ]שוט הייתה אחותי הגדולה.. מי שהגנה עלי, מי שחיזקה אותי, מי שהייתה איתי, מי שגילתה לי מה מותר ומה אסור, מה כדאי ומה אפשר....מריה... עזבת לקנדה..השארת אותי פה... והלכת לך לארץ אחרת.. ארץ שאני לא מכירה.. ארץ שאת שם ואני לא.. את עזבת את כל מה שהיה.. מרצונך או לא מרצונך.. את פשוט יום אחד הודעת שזה מה שהולך לקרות... ובאותו יום פספסתי את ההזמדנות לתת לך חיבוק אחרון.. לדבר איתך.. להפרד ממך.. להגיד לך מי היית בשבילי.. מה את בשבילי עכשיו....ייתכן ואת חושבת שהחלפתי אותך.. אי אפשר להחליף את הלב שלך.. אפשר להוסיף אליו דברים... הוספתי את הילה.. הוספתי את דנו.. את דנה... את הדר.. את רוני.. את פורגס.. את ליטל... את מי שרק יכולתי להאחז בו... וחוץ מפעם אחת.. עד היום  לא הזלתי דמעה.. לא הגבתי לכל הפעמים שהתקשרת אלי.. לא הגבתי לפעמים שפתאום באו אלי חברים והם היו עושים לי היי זה מזכיר לי את מריה.. לא הייתי בוכה כשהייתי שומעת את שני השירים שלנו.. הייתי בלוק... לא הגבתי לכלום שקשור אלייך...

עוד ארבעה ימים אביב.. החבר הכי טוב שלי טס.. גם לקנדה...(ימח שמה של הארץ הזו!) ארבעה ימים יש לי להיות איתו.. ושוב אני עושה את הטעות... אני מרחקת אותו מעלי.. כמו שריקחתי אותך... אני לא מתמודדת עם זה כמו שצריך.. כי בלב אני רוצה שתהיו פה איתי... שתחבקו אותי בדיוק כמו שהילה השניה חבקה אותי כשהדמעות פרצו.. שהמוח התחיל לקלוט...

אז כן.. אולי ספיר צדקה.. אין כזה חברים כי הם הולכים ובאים וזו טעות להיקשר...

אבל אתם, כולכם.. כל אחד ואחד.. בין אםזה מריה.. בין אם זה שקד, אביב, הילה, ספיר, סמדר, ליטל, דנו, דנה.. כולכם איתי... כל אחד מכם משלים לי את הלב לשלם... אז אם חלק אחד חסר...הפאזל שלי לא מושלם...

ואז צריך להגיע הרגע שאת נפרדת מהם... אחת נוסעת לאילת.. אחת עוזבת לקנדה.. השני עוזב לקנדה.. השלישית עוזבת ליהדות.. הרביעי עוזב לאיזו ארץ עם ט'... אתם עוזבים אותי...

הלב שלי פשוט נחצה כל פעם מחדש.... ואני לא מתמודדת עם זה כמו שצריך.. ואז.. בבת אחת הכל נופל לי מול העיניים.. ואני דומעת... כאילו חרב עלי העולם... אבל... הלב שלי לא חי בלעדיכם...

וכן.. כל מי שמכיר אותי יודע שאני בוכה הרבה... XD... אבל זה משחרר אותי.. זה גורם למוח שלי לחשוב.. ולדעת שהוא יכול לעבור הלאה.. שהוא יכול להשלים עם עוד עובדה בדרך... להתמודד איתה.. ולעבור מדרגה...

אני אבדתי אחת...מריה...

אני אבדתי עוד אחת...אליה...

אני יאבד עוד אחד.. אביב...

אני איבדתי עוד אחד...עומר...

בדרך מסויממת אבדתי את המשפחה שלי...(אבא..)

גג עוד חודש אני מאבדת את הדודה הכי אהובה עלי...

כל מי שנשאר לי...אל תעזבו אותי שוב....

.....נקודה.

משפטים אחרונים לחלק ב':

..ישבנו שם כך, במשך שעות ספורות עד שפרשתי לשק השינה מבלי לומר מילה, הוא בא אחרי, נשכבתי בתוך השק שינה ושאלתי את עצמי מה הוא יעשה עכשיו? והוא הפתיע אותי, הוא התפרקד לו על הבטן, נשק בלחי, חיבק אותי לתנוחת כפית, ואמר לי:

"לילה טוב מתוקה שלי.."

התעוררתי למחרת עם זריחת השמש, הסתכלתי עליו בעודו ישן, הוא היה כלכך יפה... היה לו שיער חום, הוא היה מלא בשרירים מוצקים ואפילו כמה נמשים קטנים על האף.

הוא הרגיש אותי מסתכלת בו והתעורר.. זה בסדר, גם אני שונאת שמסתכלים עלי כשאני ישנה.

הוא חייך אלי חיוך נחמד של בוקר טוב ונתן לי נשיקה קטנה ורכה על האף, כאילו אני הבת הקטנה שלו.

המוח שלי עסק בשאלות מרובות..."האם הבין כי נהנתי לישון בתוך ידיו?"..."האם הוא תוהה איך אני מרגישה עכשיו?"..רציתי להראות לו שנהנתי בלילה, שאני מרגישה בטוחה, שאני אוהבת אותו, ושיותר מכל- ירדה לי האבן שהחזקתי כבר הרבה זמן בפנים. לאט לאט, ככל שהיינו יחד הבנתי שאני אוהבת אותו, בכל גופי ונשמתי, ושזה לא עוד אהבה מבולבלת וילדותית- כמו שקרה לי עם כל מורה או מדריך. נראה לי שהוא הרגיש כמוני, או הרגיש את מה שרציתי להגיד, הוא מסוג האנשים שתמיד יודע, שתמיד ידעו, שתמיד יהיו שם, שתמיד תסמכו עליהם.

קמתי ושתפתי פנים, שמתי מים על האמגזית לחימום, הכנתי שתי כוסות עם אבקת קפה וסוכר, והופ! נכנסתי למים...

המים היו שקטים, כמו השקט שאחרי הסערה...הוא נכנס אחרי.. אפילו לא הרגשתי אותו, הוא התמזג כלכך טוב עם המים.. הוא שחה אלי כמו כריש אחרי טרפו.. הוא טפס אותי בבטן כשהוא מאחורי,עם הפנים לגב.

הוא חיכך את הלחי שלו בשלי... ופתאום בא המשפט:

"אני אוהב אותך..."

מישהו פעם הרגיש את הצליל של המשפט הזה בא מאוהביו? זו המנגינה הערבה לאוזן הכי טובה שתוכל לקבל ממישהו שאתה אוהב.

הסתובבתי אליו בשחייה, נישקתי אותו..

כמה פשוטה האהבה שלנו? כמה שהיא רכה והדדית...

יצאנו מהמים, מזגתי את המים החמים על אבקת הקפה, ישבנו יד ביד לא הסתכלנו אחד על השני, חח כמה אירוני: אתמול ישבנו יד ליד יד, והחשמל זרם חזק, ואילו עכשיו..אנחנו יושבים יד ביד..

אספנו את שקי השינה, את האמגזית, שתפנו את הכוסות, דיגדגנו אחד את השניה, וכן:] הצלחתי להפיל אותו למים...

נכנסנו למכונית שלו והסתכלתי במראה של הנשים, הייתי שרופה כמו אשכולית אדומה.. ופלטתי בטעות "יש!! תפסתי צבע!.."

כתגובה הוא צחק לי בפרצוף ונתן לי נשיקה על הכתף.. ואז אמר" דווקא היית חיוורת לפני..אני אוהב אותך ככה יא כושית שלי.." (ולכל השחורים למינהן- יא שחורה שלי..עמכם הסליחה..) ואז כרגיל הגיעה הנשיקה...נעבור מפה בפעת ילדים קטנים שקוראים פה..XD

הם יצאו לדרך.. הדליקו את המנוע, את האורות, את ההילוכים ונסעו...

היא למשפחתה שבפתח תקווה, והוא.... הוא לבת זוגתו.

אני מקווה שאהבתם.. אני אישית לא אהבתי את החלק הזה.. אבל תגיבו.. תראו לי קצת אהבה.. כי כמו ששמתם לב- קצת חסר לי בלב...