שלכת

במשצ"ים...

הבלוג לא יתעדכן לשבועיים הבאים...

להתראות

=]

זהו.

היא טסה.

אפילו לא אמרתי לה שלום כי לא התעוררתי...

איזו חברה מזעזעת אני1  ממשיכה לישון כשהחברה הכי טובה שלי.. החברה שלעולם לא תהיה כמוה.. עזבה...

אתמול נפגשנו... עד 2 לפנות בבוקר...ישבנו אני היא ודנה.... העברנו את הלילה, היא הייתה בלוק... אפילו חיבוק היא לא נתנה.. מילה או צחוק, או בכי או קול חיים....

ואז היא רבה עם דנה.... והן רבו עלי...וצרחו, והאשימו....

למה לא יכלתי לעצור את הריב הזה מוקדם יותר? למה הייתי חייבת לשתוק להתקפל על הספסל ולא להגיד מילה.. רק לשמוע איך הן הורגות את מיתרי הקול שלהן.

גיליתי שהן מעריכות אותי יותר ממה שמגיע לי...וגיליתי כמה שאני חשובה להן..

למה אני מגלה את הדברים תמיד במאוחר??

ואז מריה עזבה... ודנה באה אלי.. דברנו עד 5 לפנות בוקר....

היא הלכה וכיוונתי שלוש שעוני מעוררים ל8, כדי להספיק לסיים לה את הכמתב, להכין לה את המתנה, וללכת להפרד ממנה...

המכתב עדין אצלי....המתנה עין אצלי,....מריה, עדיין אצלי בלב, מבלי לסגור את המעגל.

אני אוהבת אותך.