ט"ו באב...
איזה חג מבאס בחיי...
עברתי תחג הזה כבר 15 םעמים בחיי...ועוד לא חגגתי אותו עם מישו...
יש עוד הרבה בנות כמוני שיבינו אתזה..
אבל..
אופ...נמאס לי שהלב שלי מחכה לאותו אחד שהוא בחר..
נמאס לדמיין את הזרועות שלו כשאנחנו הולכים מחובקים ברחוב..
נמאס לי לחכות לעוד נשיקה, שלא תבוא..
נמאס לי לחלום בהקיץ ולהיווכח בעובדה שאני שוב יושבת על המיטה לבד, וצוחקת- מתוך ספר ולא מבדיחותיו שלו.
נמאס לי לעבור בקניון ולראות את צבעיו האדומים והלבנים..כולו מפואר בבובות ובקישוטים..לעבור במזדרון ולהוציא את העיניים כי יש מישהי בעולם הזה שחבר שלה לוקח אותה לשם וקונה לה דובי, ואז מנשק אותה כדי שכל הקניון יראה שהוא עשה את החובה שלו ביום האהבה...
אני אוהבת אותו.. אבל צריך לקלוט לעד- אני ישאר לבד...
לא משנה בכמה היתאהבתי..
אופפפ אני כלכך רוצה כבר לגדול ולקבל את כל זה בפעם הראשונה בחיי...
מה כבר ילדה בת 15 יכולה לבקש?
רק חיבוק ונשיקה.. לא יותר.