דווקא התחלתי לרשום פוסט מסכם לחודש שעבר, לספר מה קניתי ומה עוללתי ואיזה כייף היה החודש, אבל לא יכולתי להמשיך.

ב- 24 באוגוסט 99, (6 ימים לפני שהתגייסתי) אחרי רצף של מקרים מזעזעים, מצאתי תגובה בעיתון. קרעתי אותה יפה והדבקתי בלי ליישר שולים, לתוך היומן שלי.

שמור נפשך, ילד

שמור נפשך ילד, מפני הסכין שמכוונת לליבך הרך, העדין. שמור נפשך מעולמנו הרע, מכאב העלבון, צריבת הסטירה. שמור נפשך, כי אני לא מסוגל לגונן עליך מאימת הנער, שבמשובת המשחק ידקור באולר  וימלט כשאתה תדמם לעפר...

שמור נפשך מפני האיש, שאת גופך הרך מתאווה להרגיש, וגם מחבר, שבשם הרעות יגרור אותך לתוך אלימות.

שמור נפשך ילדי. שמור גם עליי, שלא אתלהם ואצא מכליי. שלא אטיל חשד בכל אדם בחלד, כי רוצה הוא לפגוע בי, ובילד.

שמור נפשך ילד, מפני העולם שמבקש אותך להרוג, ככה סתם.

קרני עם-עד, מצובה.