קצת פוליטיקה:

הבלונדינית, שהיא חברה טובה מהצבא, עזבה את הקרוואן ואת השמירות במעלה פיזדמייקה כדי לצעוד עם הכתומים לכפר מימון.

היא ירדה למבצע החסמב"הי הזה בלי בנזוגה ובלי אף אחד קרוב מתוך אמונה (אוף, הדוסים האלו) שהיא תפגוש אנשים מוכרים. קבענו להיפגש אחר הצהריים אבל כל היום לא שמעתי ממנה, היא לא עונה לטלפון ואין איך להשיג אותה. לפני כחצי שעה היא שלחה הודעה שהיא בסדר, והיא שורדת, היא ירדה ישר לנתיבות.

יופי. בכלל לא מלחיץ.

היא בחורה נהדרת הבלונדינית, היא מקסימה, יש לה לב בגודל של אוקיינוס ושכל חריף. אני בטוחה שהיא מסתדרת, שורדת כמו שהיא ניסחה את זה, אבל היא לא כל כך בריאה ולמרות שהיא לא מודה בזה, אני יודעת שכואב לה. אבל אני מקווה שלא.

(כל הכבוד לי שאני לא נותנת לצבעים לעמוד בינינו)

קצת נאחס:

היום היה לי מבחן. היה ככה ככה. למדתי עד שלוש בלילה ואז קמתי שוב בשש להמשיך ללמוד, לא כי יש לי מוסר למידה גבוהה או משהו סטודנטיאלי שכזה, לא אני, פשוט התחלתי ללמוד רק באמצע הלילה. אלו היו שעתיים וחצי מיגעות שבסופם חברה (המושחתת) דפקה לי ברז למרות שקבענו לשבת לקפה וסיגריה וסינרגיה אחרי המבחן. אבל לא נורא, זה הגיע לי.

קצת כסף:

זה מה שיש לי. ואולי עדיף שכך, כי הקיץ זו עונה שמועדת לפורענות כספית, במיוחד שהקניונים כל כך ממוזגים.

קצת הירהורים:

אני תוהה מתי הבלוג הפך למעין טור אישי (לא ברמת הכתיבה או התכנים, מעולם לא התיימרתי להיות כותבת). לאחרונה שמתי לב שאני מרבה לדבר לאיזה קהל מיסתורי של קוראים. וזה מוזר ומעניין ומגביל ומקדם...   וראוי לדיון ברמה האקדמית (שזה לא תגלית שלי, גדולה וחכמה ממני כבר עלתה על זה).

ואסיים בציטוט משיר כאילו אני אשת תרבות:

"קצת עונש קצת חופש קצת זכר קצת נקבה, החומרים שמהם עשויה האהבה" (י.גפן)

יופי.