לפני כמה ימים חתכתי את עצמי עם סכין יפנית. זה קרה בלי כוונה ובלי זהירות. ישבתי על הכיסא עם הרגליים למעלה ועל ירכיי מונחת אריזה של מטען סגורה היטב. נלחמתי בה קצת עם הידיים והשיניים וכשזה לא עזר הוצאתי את הסכין. במכה אחת הסכין פגעה בירך. הספקתי לראות את השפתיים שנוצרו נפרדות זו מזו - העור נפער וחצי שניה אחר כך דם מילא את השסע שנוצר. צד שמאל עדיין כואב לי ובטח תישאר צלקת מעליבה. אין תפרים אבל יש חבישה ובעיקר זיכרון הזוי.

אתמול חלמתי שקיבלתי מאה בפרו"ס שהגשתי בסוף החודש. זה לא היה חלום נעים כי ידעתי שזה חלום וידעתי גם למה אני חולמת אותו-

כי אני פוחדת. ככל שעוברים הימים הבטחון שלי בעבודה שטרחתי עליה כל כך הרבה ונהנתי כל כך מהכנתה -יורד.

אני לא רגועה, אני פוחדת שהמרצה תראה משהו שאני מתחילה לקלוט רק עכשיו, אני לא כל כך חכמה.