מה אני אגיד לכם? היה פרוע. לא נגעתי בקלינטון, אבל הייתי מאוד קרובה. ולהלן ההוכחות.

אך ראשית, ברצוני לבסס את העובדה כי אכן הייתי בכיכר רבין. להלן תמונות קז'ואליות מהכיכר:

שלט

גלי

כשהרגשתי שהתחככתי מספיק בהמונים, יצאתי עם חברותיי רכזות הנוער מההמון אל הרחוב- לאכול ב"לחם ארז". 

משהו קטן על "לחם ארז"- אכזבה.

פתאום טלפון! (איזה מתח, איזו דרמה!) נמש על הקו, אבא שלה סידר לנו כניסה אז בואי מהר מהר מהר! אז רצתי.

אחרי שנבדקנו מכל כיוון וחור, קיבלנו מדבקה של מיוחדים, להלן המדבקה:

 מוצג נאמבר וואן:                                                      מוצג נאמבר טו:                  

מודבק היטב על שד שמאלי על ידי טובי סוכני השב"כ של ארצנו.

חוץ מהוד מעלתנו, היו בשטח עוד כל מיני- כל מיניאים, בדרגות שוליות כמו ב' וד', אנחנו התנשאנו מעליהם כמובן והלכנו כמו שתי טווסות מתלהבות. טוב בעיקר אני, כי נמש כבר רגילה לכל האנשים האלו.

התמקתנו היטב ליד הברזלים שתחמו את המסלול של קלינטון מהבמה החוצה ואת המצלמה הפקדנו אצל ג'- אבא של נמש, עם הוראות ברורות לגבי מה עליו לצלם: קלינטון וכל מה שקשור בו, ואותנו מושכות אותו אלינו ללחיצת יד ותמונה. 

ג' הוא אולי מספר גבוה בשב"כ או אלוהים יודע מה, אבל צלם דגול הוא לא. להלן הממצאים:

קלינטון מגיע:

קלינטון מגיע בהגדלה:

נמש צועקת לקליטון משהו, אני בהלם, ג' מצלם בלי לכוון. להלן ממצא שני:

להלן ממצא שני בהגדלה (קונאן! שים לב!):

צ'לסי מוסרת ד"ש (לקונאן).

זה היה שוס.

אחרי האקסטזה הזו התקשנו לחזור לשיגרה ולכן התמהמנו עוד זמן מה באזור "החשובים" וריככנו את החזרה למציאות על ידי היטפלות לאנשים תמימים (אהרלה ברנע, מירי אלוני, יולי תמיר ועוד) בבקשה להצטלם איתם.

האמת, שמה שבאמת רצינו זה שכל האנשים האלו יראו שאנחנו בסטטוס "ה" (משרד ראש הממשלה למי ששכח) והם לא. פושטקים.

מפאת שמירה על סודיות, התמונות שלנו עם ה-וואנבי סטטוס "ה"- לא יפורסמו. יולי תמיר, תתמודדי עם זה.

לפני שירדנו מהבמה צילמנו עוד מספר תמונות:

גרועות? כן אני יודעת, אבל שמישהו יגיד לי שלא היינו על הבמה!

והפרחים לנמש.