לפעמים בא לי להעיף את הבלוג לקיבינמט. להשתחרר ממנו. אני כותבת כבר שנתיים ומשלמת עליו כבר שנה ושילמתי שוב לעוד שנה. זה סוג של התמכרות, אין בזה שום דבר משחרר, אני הרי לא כותבת פה הכל, בשביל זה יש יומן.

אני עדיין מנסה להבין מה טוב לי פה.

בכל אופן,

ככה נראתי כשרק הגעתי לפה(בעקבות ידיעה ב"הארץ" -ותראו איך הכנסתי יפה שאני קוראת הארץ...) אהבלה פעם ראשונה   

וככה נראתי בחגיגות השנה: אהבלה פעם שניה.

מעניין אם שמים לב שהשתנתי, אם אפשר להצביע על תהליך. על השתפרות. על הדרדרות. מעניין אם קוראים פה אנשים שמכירים אותי אבל לא יודעים את זה, מעניין מי קורא אותי ומי קורא את המילים.

בתום שנתיים אני יכולה לספר שאני מחוברת במסנג'ר ל-4 בלוגריות (עם אחת יש לי הכרות קודמת) ו-1 בלוגר (עם פין גדול). פגשתי רק אחת (לא כולל זו מההכרות הקודמת שפגשתי אותה איפשהו בכיתה יא') 3 בלוגרים ניסו להתחיל איתי (אחד אף התגנב למסנג'ר שלי, אך הועף אחרי ששאל מה מידת החזייה שלי בפעם השביעית, הלו, אתה לא קורא את הפוסטים שלי? ענקית! )

ופעם מישהי שאלה אותי אם אני בקטע, אבל לא השאירה מספר (נקבות... איף...) מעולם לא הלכתי למפגש ישראבלוג (למרות שרציתי)  לא זכיתי  בפרו ולא השתתפתי בתחרות עם פרסים. אה בעצם, פעם מישהי הבטיחה פרס למי שיתן מילים לאיזה שיר  ואני הייתי משועממת אז שיתפתי פעולה. את הפרס אגב, תרמתי לגרינפיס (קישור. נראה לי, אני כזאתי בחורה טובה). השתתפתי בשלושה פרוייקטים, עניתי על ככה וככה שאלונים, כתבתי ככה וככה פוסטים ובערך בשלב הזה נמאס לי לעשות סטטיסטיקות.

אני בכלל שונאת סטטיסטיקה! מה חשבתי לעצמי?!?

יש לי פרזנטציה להגיש! שלום.