א' בעלת התובנות, והראייה העל חושית הביאה לתשומת ליבי שהפוסט האחרון לא מעביר בחצי את מה שהתרחש באותו ערב של התאונה. אני לא יודעת מה יכולתי להוסיף כדי להעביר בצורה מדוייקת יותר את מה התחולל שם.

האם כתבתי שהזמינו אמבולנס כי "הנהגת" לא יצאה מהאוטו ולא הגיבה לאף אחד דקות ארוכות? האם סיפרתי שאני בכלל לא זוכרת שהיה אמבולנס ושאחת מהמתנדבות היתה מ"פ שלי בצבא?

האם סיפרתי שכשאבא שלי הגיע להתניע את האוטו ששבק נפלתי עליו בחיבוק ולא שיחררתי? והאם ציינתי שאני ואבא שלי התחבקנו לאחרונה איפשהו בגיל 17 שלי?

האם סיפרתי שבכיתי כל כך הרבה וכל הזמן עד כדי כך שגרמתי לשוטרים שהיו שם להניח עליי יד ולנסות לנחם אותי? (ולא למשל, לעשות לי בדיקת אלכוהול).

בשבועיים שעברו מאז קיבלתי 3 מתנות רחמים, לא משהו גדול, דברים סימבוליים, ש' אף הגדילה ורשמה לי על עטיפה של שוקולד: "אני מאוד שמחה שאת בחייים, בבקשה לא להרדם יותר על ההגה" חמודה, כמעט נפלתי מהרגליים כשקראתי את זה.

האם סיפרתי שנסיעה בערבי שישי מבעיתה אותי?

ושאני קצת רועדת עכשיו כשאני כותבת את הפוסט הזה?

אני לא מחפשת חיזוקים, כל מה שהרגשתי ואני מרגישה הרווחתי ביושר, הייתי חסרת אחריות ועוד כל מיני תארים שהולמים דוח משטרתי. האם התמונה ברורה יותר עכשיו, א'?

ולחשוב שיכולתי פשוט לקרוא את הפוסט הקודם ולענות על כל השאלות האלו בעצמי. אני כזאתי מתחכמת, שיא אללה איתי, צחוקים.