לכבוד טו בשבט ו-וולנטיינז דיי, וגם לכבוד ההריון של עינת והעובדה השולית שלא פגשתי שתיים מחברותיי הטובות ביותר כבר 4 חודשים- הוחלט על מפגש פסגה אתמול, טו בשבט, ה-13.2.06 אי"ה. והוא רצה.

לפניכם תעוד מצולם של הרפתקאותיי בירושלים, עיר דוויד, עיר שלוש הדתות, התקווה הגדולה ועוד כל מני סופרלטיבים טיפשיים.

המטרה היתה להתחבר לירושלים דרך הרגליים וגם להסיר כמה קלוריות מטופשות לכן מהתחנה המרכזית יצאנו לרחוב.

כל זמן הצעידה דגנית ועינת שוחחו להן על הא ודה אני נגררתי מאחור עם המצלמה כמו תיירת מתלהבת, חיפשתי אטרקציות שלא נאמר: "פיקצ'ר! פיקצ'ר!"

זה לא היה מסובך למצוא, ירושלים (וערים בכלל אני מניחה) סיפקה שלל דימויים ראויים להנצחה.

בלי לזלזל במוסד הנישואין, איזה מסר לדעתכם עולה מהתמונות הקשות הבאות?

בהיותנו אכלניות כפיתיות מהסוג השפל ביותר, נעצרו לאכילה מאסיבית במקום חמוד שנקרא ג'וי אקספרס (יפו 34, ירושלים) בתרוץ שצעדנו הרבה ועכשיו צריך לאגור אנרגיה. חוצמזה עינת אוכלת בשביל 2. גם אני, אבל זה פרט שולי.

ישבנו שם מעל לשעה וחצי, היה פשוט נהדר, חוץ מהמזגן שפעל על חימום וחנק אותנו (פרט שולי), המקום פשוט מקסים.

כשיצאנו היה כבר חשוך ואז הוחלט להגר לתל אביב ("הוחלט" היא מילה כה גמישה, אני יישמתי את כישורי ההיפנוט שלי על דגנית וגרמתי לה לחשוב שזה מה שהיא רוצה. עינת לעומת זאת ירושלמית והריונית, נשארה קרוב לאלוהים בעיר הקודש). בכל אופן, שוב יצאנו לצעידה הפעם בחזרה לתחנה המרכזית אך בדרך אחרת, כי צריך לגוון יו נואו (עזבו שאני לא הייתי מזהה את הרחובות מהכיוון השני גם אם חיי היו תלויים בזה) בדרך עברנו בחנות של כובעים, היה היסטרי, דגנית שיחקה את המשחק האהוב עלי: "איך אראה אם אתחתן עם דוס ואתחיל ללבוש כיסוי ראש?" ואני צילמתי כאילו אין מחר.

להלן שלל כיסויי ראש גרוביים:

כן, היה מדליק. אחרי שבחנו מכל כיוון איך נראה כנשים נשואות מהמגזר החרדי \ דתי \ דתי לאומי \ אעלק דתי \ אעלק נשים

המשכנו דרך מדרחוב ואז נתקלתי באטרקציות הבאות:

התמונות לגמרי בהשראת פרה נמוכה זוכת פרס מעריב לנוער ל2006, שאת תמונות הגרפיטי התל אביבי שלה אני כל כך אוהבת.

הלאה, יצאנו מהמדרחוב ועברנו לשוק, הו, הצבעוניות! הו הריחות! הו הקיטש'. כן, גם אני נפלתי לבנאליות וצילמתי שלל תמונות שוק:

טוב,

 העיקר שהיתה חוויה אותנטית.

(תמונה זו מוקדשת לנמש. הבטחתי לך משהו אותנטי מעיר הקודש לא?)

בתל אביב כבר לא היה מה לצלם, מה גם, שעזריאלי לא ממש פוטוגני. אבל משהו קטן לפני סיום שבכל זאת יוכיח שגם לתל אביב הגעתי:

יימח שמם של הגויים האלו.

וזהו.

ערב טוב שיהיה לכם.