בשישי בערב הוזמנתי לערב גבינות ויין אצל חמוסה ומייק. ח' חזרה מהולנד (היא חצי הולנדית! באמת!) והביאה שלל גבינות מפוארות עם שמות מגניבים וכן: וופלים הולנדיים משהו בסט. להלן דוגמית מהוופלים ומה שעבר עליהם:

אני מזהה את האובייקט ומעריכה אותו . וואו.

אני מסתערת על האובייקט

כאילו אין מחר!

ובקרוב אין וופל. דכאון.

האצבעות השמנמנות שלי הן. כן כן.

הלאה.

הערב נמש היתה אצלי והביאה מקרנה. אהה מקרון. אמיתי! מפריז! גם למקרון עשיתי בוק. להלן ההוכחות:

המקרוני בקופסתו המהודרת, שימו לב איך היא מאירה את החדר.

נמש מסתערת . מסכנונת, היא רעבה למזון צרפתי.

שעות! שעות עברו מאז המקרוני האחרון שאכלה!

(סתם נמש, צוחקים איתך, פרדון!)

מה שנשאר, לגרפו.

אנני הו, אל תתנו לכל תמונות המזון להטעות אתכם, החיים קשים, במיוחד כשלילה שני ברציפות אני נשארת ערה כדי לסיים עבודה ללימודים. עבודה שיכולתי לסיים לפני חודש אם רק הייתי מושיבה את התחת השמן שלי מוקדם יותר. אבל לאאא. מה פתאום, שאני אסיים דברים לפני הזמן?

יש פה בעיה פסיכולוגית אני אומרת לכם. לכם?  לי.  טיפול ומהר!

(אללי! נמאס לי מהלימודים! הצילו!)