1. בזמן שאני כותבת טוקבק לכתבה בוואינט (יולי תמיר לחינוך) כיאה לחסרת החיים שאני, א' מקבלת הצעת עבודה (להיות העוזרת הפרלמנטרית של אחת, יולי תמיר).

2. ביום חמישי נפלה עליי עצבות. אז נסעתי לקניון רחובות להטביע את צערי בעומקיי ביצת המינוס. צעדתי הישר לחנות הבגדים החביבה עליי 'פול אנד בר' רק כדי להזדעזע מהקולקציה הכעורה שלהם. זה לא עצר אותי מלרכוש חולצה שקטנה עליי (אני אחזיר אותה ביום שלישי נו) ולצאת בנזק של מעל ל-70 שח. בשביל חולצה שקטנה עליי! אני כזאתי חסרת חוש קניות, שזה פשוט לא ייאמן. אחר כך התחשק לי שייק פירות אז צעדתי לכספומט הקרוב אליי, הכספומט צחק עליי (יתרתך מאפשרת לך למשוך עד 18.43 ש"ח) אך לא כרטיס האשראי: צעדתי לסניף 'לחם ארז' וקניתי זייתים, עוגיות וממרח בזיליקום במאה ש"ח! נה לך כספומט רשע! (מישהו יודע מה אפשר להכין עם ממרח בזיליקום?)

3. התגלגלתי לבלוגה של איזו תיכוניסטית פעורה שכתבה בתחילה הפוסט שכרגע היא מאזינה לשיר I would walk 500 miles של הפרוקליימרס ואף הוסיפה כי זה השיר מהפרסומת  לדפי זהב. תיכוניסטית יקרה שימי לב! לפני שזה היה השיר מהפרסומת זה היה השיר מהסרט הנפלא 'בני וג'ון'  !  ( Benny & Joon, 1993)

4. ואם אני כבר בנושא, דיווח על שיר בתחילת כל פוסט, מה הקטע הזה?  כאילו, אם אני אדע למה הקשבתם כשכתבם את הפוסט אני אבין אתכם טוב יותר?!  אני אגב צופה בחריץ של דוסון תו"כ כתיבת הפוסט, תבינו מזה מה שבא לכם.

בפרק של היום: פייסי ניסה לעשות מנאז' חלזונות, למות עליו. ג'ואי מייללת כהרגלה, לחנוק אותה.

5. משה החזירה לי סוף סוף את תיק הרחצה ששכחתי בג'יפ שלה עוד מטיול סוכות. אחרי כל כך הרבה זמן שלא ראיתי מה יש בתוכו, זה הרגיש כמעט כמו לקבל שי לחג. אבל רק כמעט.

6. חם לי. איכס.