הו ירושלים, איזה קטעים איתך.

מסתמן שזה הופך למסורת: סוף סמסטר או תחילת סמסטר, נפגשים בעיר הקודש לחוויות מתקנות מהסוג האהוב עלינו - קניות כאילו אין מחר. או לפחות נסיון לקניות (כי אני לא הייתי במצברוח = הרגשתי דובית).

את המסע התחלנו בקניון מלחה, שבפעם האחרונה שהייתי בו הייתי בת 21 ואולי בגלל זה זכרתי אותו הרבה יותר גדול, כשקטנים אתם יודעים... לא משנה.

תראו איזה יופי הכל מסודר בחנות הזו. בחיי, אם הם לא היו הומואים כולם, הייתי מתחתנת עם מוכר בחנות בגדים. בהנחה שהוא יודע לקפל יפה ככה, אחרת זה לא שווה.

האין זה מהמם?! וככה עושים את זה:

אחרי כמה קניות מטופשות בקניון לקחנו מונית למסעדה האהובה עלינו , הנהג לא הפעיל מונה וכשהוא קלט שאנחנו לא מהעיר הוא גם החליט לחרטט לנו איזה סיפור על שיפוצים בכביש. אבל לא נורא, היום דגנית גילתה לי שהיא מקבלת החזרים על נסיעות מהקיבוץ. הידד לדגנית!

היה נפלא, הם פישלו עם ההזמנה לטובתנו וקיבלנו עוד צלחת צ'יפס שלמה! דגנית חושדת שעל חלק מהדברים שקיבלנו בכלל לא שילמנו. נו, עוד סיבה לחזור למקום החביב הזה. חי חי...

משם יצאנו לרחוב. הו הרחוב הירושלמי!

אמא'לה. בכל אופן, ראינו גרפיטי חדש.

מהמם.

ראינו כלבים.

חמודים.

שימו לב לשטנץ הירושלמי הבא: רוב החנויות ברחוב בנויות בצורה כזו שכדי להיכנס אליהן צריך לרדת במדרגות והתקרה היא מקושתת. למה זה קרה? איזה מדליק זה! אני רוצה כזה בקרוואן!

עשו מנוי לגמד הוידאו! עכשיו!

מהרחוב הסואן לשוק ההומה

קנינו זיתים בשוק כי זה מה זה אותנטי.

ולסיום: ברכת הביילגה 

שבת שלום והולי בייגל* לכולם!

* בייגלה מחורר.

**  מה קורה דפ ?

*** שלוש כוכביות.