עוד חורף, עוד שנת לימודים ושוב אין לי מה ללבוש. לא, לא נהייתי פריס הילטון בין לילה אבל הגיע הזמן לוותר על החולצות מלפני שלוש עונות.

בכלל באתי בשביל כמה חולצות ארוכות. כוונותי היו תמימות ותכליתיות לחלוטין! זה המעיל שפיתה אותי, לחש לי :"בואי אליי, תמדדי אותי" מעיל סוטה תעזוב אותי! אבל הוא לא עזב! הוא התלבש עליי כמו מוכרת בחנות בגדים, חשתי מחוללת ומאוהבת באותו זמן.

מכייוון שנסעתי לבד זה לא נגמר טוב ויצאתי כשתאוותי לא בידי והמעיל על המתלה בחנות.

בדרך הביתה, כשירד גשם חשתי שזה סימן מאלוהים שהייתי צריכה. אה.

לסתום כבר.

הפוסטים שלי ממש גרועים בזמן האחרון.

קניתי שתי חולצות, קניתי מעיל, קניתי שתי חזיות ושלושה תחתונים (פרסתי ל-6 תשלומים), קניתי שאל, שייק פירות (בננה, תמר ומלון על בסיס חלב) וגם פורצ'ן קוקי בשקל. יצא לי משפט משמח וזה שיפר לי את מצב ברוח. קבעתי פגישה עם פסיכולוגית, סגרתי את המערכת ומחר יש לי ייעוץ במכללה. בסוף יהיה בסדר. נראה לי. אני מקווה.

להלן תמונות:

דווקא יש לי מה לי על מה לרשום. הרבה על מה-אים, פשוט לא יוצא.