קמתי בבוקר, אמרתי לעצמי "וואו, יש לי מיליון דברים להכין ללימודים, למה שאני לא אבזבז את הזמן שלי, יום יפה בחוץ!"

אז אחרי שישבתי שעה מול המחשב וקראתי את כל וואינט, וואלה ונרג' (רק רכילות ואופנה, מה אני, סתומה?)  חשבתי שאולי כדאי לעשות משהו מועיל ללימודים. כמובן שמיד גירשתי את המחשבה החשוכה הזו ויצאתי החוצה לשאוף אוויר.

יצאתי מהקרוואן, הסתכלתי ימינה ושמאלה ופתאום זה הכה בי: העציצים לא מסודרים לפי הפנג שווי! מיד הפשלתי את שרוולי הפיג'מה ועשיתי סדר מחדש בכל העציצים והאדניות.

אחרי שסיימתי לגנן (לעזאזל, אני טובה בגינון!) רציתי חביתה בלחמנייה טעימה ומכיוון שאנג'ל לא עושים משלוחים ישר הביתה, אני הייתי צריכה להגיע אל הלחמנייה. כלומר לצרכנייה.

אתם יודעים מה זה אומר?

כן. סיפור צרכנייה.

מכיוון ששמש בחוץ ובכלל, זה יום יפה וגם- אין שום אוטו בבית ואני אמות לפני שאניח את ישבני על אופניים (זה מה שאני צריכה עכשיו, נקע בפות) החלטתי לקחת את הטוסטוס. כן, יש טוסטוס! (הוא של אחי).

אני מאוד אוהבת לרכב על הטוסטוס, משהו בזווית של הישיבה מותח לי את הג'ינס ועושה לי רגליים של סופר מודל. שמתי חולצה קצרה על הפיג'מה (גטקעס) כאילו אנחנו ב 1993 ויצאתי לדרך.

בצרכניה הכול עבר בשלום, אף חרדל ושום שקית ירקות לא תקפו אותי, שמחה ומאושרת יצאתי לקטנוע.

לרגע התחוללה דרמה כשלא הצלחתי להוריד אותו מהרגלית ובמהלך הניסיונות להוריד אותו חטפתי מכה אדירה ברגל שהוציאה ממני כזו צווחה שגרמה לגולן האדיש הזה, לצאת אליי מודאג.

סוף טוב הכול טוב – הרגלית הורמה, הקטנוע ירד ואני חזרתי הביתה אחרי סיבוב דאווין מול כמה זקנים שישבו בחצרות והכנתי לעצמי חביתה סופנית בלחמנייה עסיסית.

אז בעצם לא היה פה סיפור צרכניה . אני מצטערת.

אני חושבת שזה יותר סיפור טוסטוס.

לסיום: אישה שאני לא מכירה סרגה לי צעיף ירוק שמתאים למשקפיים הירוקים שלי ולעיניים הירוקות שלי ולשיער הירוק שלי. חבל שהטוסטוס לא ירוק.

אגב, שמתם לב שהירוק הכהה חזק העונה?