אחת לכמה חודשים נתקפים בני משפחת פוקוס (שם בדוי) באמוק של סדר וניקיון ואנחנו מתנפלים על קורבן תמים (המחסן או המשרד או החצר או שכן תמים. סתם, השכן לא תמים) ומסדרים לו את הצורה.

מכיוון שאני חלק מהמשפחה לא התנערתי מאחריותי לסדר והארון (שלי) נבחר.

אתנחתא מוסיקלית, Loser של בק: http://www.youtube.com/watch?v=dKM0NsBtwbg 

כל פעם שאני תוקפת את הארון בסידור אני מופתעת מחדש מכמות החולצות המשובצות שיש לי(4). ואני מאשימה את בק. הגמד הבלונדני שזעזע את עולמי אי שם בתחילת שנות ה-90.

אני זוכרת בדיוק את הפעם הראשונה שראיתי את הקליפ הזה. דקה לפני שערוץ 2 נחשב למשחית האנושות, וקצת לפני הגעת הכבלים למושב שלנו – עלתה בחינוכית תוכנית אינטראקטיבית- "רואים שש שש".

התוכנית הזו, שהיא גרסת אבטיפוס ל"כוכב נולד" ו"נולד לרקוד" ו"רוקד כמו אומו עם מקל בתחת" אפשרה לצופים לבחור מה ישודר: קליפים וסדרות.

ומישהו בחר את לוזר. ואני התאהבתי.

השיר הזה מזכיר לי את אותו יום, כשחזרנו הביתה מבית ספר, ישבתי ליד מ' שעד היום אני קצת מאוהבת בו והברכיים שלנו נגעו (והוא לא הזיז את שלו, שזה כידוע, סימן שהוא רוצה להתחתן איתי) ואני עם גופיית געטקס ומעליה חולצת פלנל משובצת. וכשהרגשתי נוח להוריד את המשבצות מ' שאל בזלזול: "מה התפשטת פתאום?" ובכך עשה לי טראומה לכל החיים בכל הנוגע להתפשטות. ולחולצות משובצות- לעולם אני לא מסירה אותן!

היתרון: אם שום דבר לא יסתדר לי בחיים, אני אפרוש לערבות ארה"ב ואנהג בסמי טריילר. את המדים כבר יש לי.

החסרון: קשה לי עם כפתורים.

מה שיפה בחולצה המשובצת, זה שהיא מתאימה לכולם. מראשון נהגי המשאית, דרך הגיטריסט הגראנג'י ועד מדונה אימי הרוחנית. לשמחת כל הנוגעים בדבר, ימי החולצות עם הכתמים חלפו ואני עברתי ללבוש את החולצות המשובצות מתחת לחולצות הארוכות, ככה שיבצבצו מהשרוולים והצווארון. המראה החנוני תמיד התאים לי יותר מהמראה הגראנג'י. עד היום למעשה.

עוד אחת שנראתה מגניב בג'ינס ומשבצות. אגב, אתם יודעים שהיא כתבה את השיר הזה לאישה? סופי בי היא בי (רק אותי זה משעשע?)

ולסיום, משהו פיקנטי :

זוכרים את השיר הזה? אז תדמיינו אותי לבושה ברוח הקליפ בפורים של 95'.