שלשום, או רבעום או לפני כמה ימים, החלטתי עם חברים שבמקום ללכת לקרחנת "יום הסטודנט בניצנים"  ניסע לפסטיבל סרטים דרום שהתקיים בשדרות, וניכנס להקרנת הטרום בכורה של הסרט "סוף העולם שמאלה".

אחרי שהיקום צעק לי לא לנסוע (כי הבגדים שאני אוהבת היו בכביסה, יצאתי וחזרתי לקרוואן פ ע מ י י ם בגלל ששכחתי דברים ובכלל יצאתי במצברוח רע...) נסעתי כמו חיה והגעתי ראשונה. עמדתי בודדה מחכה לחברים שלי מול הסינמטק, ופתאום מ.ס. שהוא הבוס שלי בתיכון מבחין בי ועושה לי שלום מרחוק וקורא לי, מציג אותי לאנשים שהוא מדבר איתם, מדבר קצת עליי , אני נחמדה וזהו, החברים שלי באים ואנחנו נעמדים בתור. הרבה זמן. רק כדי לגלות, כשאנחנו מגיעים לקצה, שהכניסה למוזמנים בלבד, הו כמה גדולה הייתה אכזבתנו!! ולא רק אכזבה הרגשנו אלא גם בושה על כך שלא חשבנו על זה מראש, ילדי פריפרייה שכמותנו, שהקרנת טרום בכורה מיועדת רק למוזמנים, אבל בחוברת היה רשום: "כניסה חינם לכולם" !!! מאוד התבאסנו. ואני ממש, כי כל כך רציתי לראות את הסרט בין הראשונים, ונסעתי עד שדרות , למרות שהיקום אמר לי לא, הייתי ממש ממש המומה ומדוכאת, פשוט לא האמנתי איזה חוסר מזל... החברים שלי התעסקו במשהו אחר כבר ואני עמדתי כמו כלבלב מסכן ליד הכניסה, מחכה לנס... מ. עובר לידי ושואל: את לא נכנסת? אז אמרתי לו: מסתבר שזה למוזמנים בלבד. אז הוא אומר משהו על זה שהוא יגיד לאחראית אז אני אומרת לו שיעזוב כי אנחנו 4 אנשים, הוא אומר הא ארבע.... טוב אני אראה מה אני יכול לעשות.

מ. ס,רבותיי,בזמנו הפנוי, כשהוא לא הבוס שלי  הוא יו"ר הדריקטוריון של הרשות השנייה, מה שהוא אומר - קורה! ברור שנכנסנו!!!

ישבנו שורה רבעית, רביעית!!! ליד השחקנים! ליד נדב אבוקסיס, רותם אבוהב, מריאנו, רובי פורת שובל...  גדול. אז בגלל שזה ממש היה פתיחת הפסטיבל היו הרבה נאומים ואני כל הזמן הסתכלתי אחורה לראות איפה מ. כדי שאני אסמן לו שנכנסתי ותודה ואני מסתכלת ומסתכלת ופתאום אני שומעת שהמנחה על הבמה מזמין את "יו"ר הרשות השנייה מר מ. ס" ואני רואה את מ. קם מהשורה הראשונה של הכיסאות, איפה שכל התותחים הגדולים יושבים...

והיה לי כזה כייף!!!!  היה פשוט מקסים וחוויה מעולה! באמצע הסרט נדב אבוקסיס יצא, והפתק של ה"כיסא שמור" היה דבוק לו לתחת, אז אמרתי לו בנונשלנטיות: "נדב! השמור דבוק לך לתחת!" (ברור שכולם עשו לי ששש....)    ובסוף הסרט ניגשתי לרותם אבוהב שהיא מקסימה ומוכשרת ופשוט ממי באופן כללי ולחצתי לה את היד ואמרתי לה איזה מקסימה ומוכשרת היא בעיניי ושתמשיך ככה...  אח"כ כשיצאנו שוב ראיתי את מ. והייתי כו"כ באופוריה שלא התאפקתי ו...

נתתי לו חיבוק!

פאדיחה.

איך הוא הגיב?

מוקוס אומר/ת:

בסדר, הוא ציחקק כזה, ונראה קצת נבוך.

Mor אומר/ת:

קלף רציני המ. הזה אה..

מוקוס אומר/ת:

לגמרי. רק כבוד מעכשיו.

Mor אומר/ת:

פשש.. שווה להיות בקשר איתו..

מוקוס אומר/ת:

במיוחד לתלמידת תקשורת חובבת פרסום ותהילה כמוני...

ועכשיו, הסבר: סיפרתי את הסיפור הזה כל כך הרבה פעמים, שהחלטתי שאת הפעם האחרונה (שהתקיימה דרך המסנג'ר, מול חברה) אני פשוט מעתיקה לבלוג, אז עשיתי קופי פייסט, וכמה שינויים, להגן על הנוגעים בדבר (כאילו שלא הסגרתי כבר יותר מידי פרטים על עצמי...) והנה זה! אגב, בגלל שזה ערוך מתוך המסנג'ר, הכתיבה לפעמיים... יותר דומה לדיבור אז אני מתנצלת על חוסר הליטוש (את השיחה בסוף השארתי בשביל האותנטיות אוקיי???). אבל איזה סיפור נהדר, לא?