יא אללה.

התחלה טובה - אני באמת צריכה חצים כדי להתמצא בסביבה.

אביבה ואיתי החתיך שביקש ממני להביא לו חומוס מאבו גוש, הייתם מקסימים,גם גיא, תודה לכם.

אחרי שסיימנו סשן צילומים עם האוטו, על האוטו, מתחת לאוטו ובתוך הבגאז'

(הוא גדול! אפשר להכניס לשם גופה!)

וסיימתי להתלהב מעצמי על כך שאני נוהגת באוטו שאין לאף אחד ואוחזת בדיסק שאין לאף אחד

(אני אכן, שיא החנוניות)

החלטנו לצאת לירושלים עיר שווה פיצוץ, לפני שהסגר יתחיל.

הגענו במהירות האור, בדרך עשינו תנועות מגונות לכל פג'ו 207 ו-306 שעקפנו. טוב, אני עשיתי.

 נסיך! לא מלך!

  אחרי השוק החלטנו, אני "סיון תחליטי את" וסיון "לא תחליטי את" לנסוע לחנות של ההוא עם החולצות

(כאן יבוא קישור, תכף).

אמרתי לכם שקיבלנו גם ג'י פי אס? סתם, זה של סיון (מוגש באדיבות רועי) המכשיר היעיל כיוון אותנו בהצקות חינניות אל היעד. מרוב החינניות של ההצקות שכחנו אותו באוטו. פעמיים.

בתמונה משמאל: בלונדינית נמרחת על האוטו, כי הוא כזה צ'יק מאגנט (היא בלונדינית) תגידו לה להתחדש על הכפכפים.

 (אתם לא רואים את זה מהתמונות אבל השמשה הקדימית גדולה כמעט כמו של אוטובוס!!) 

חצינו דרך איזה בית קברות עתיק כשפתאום מה ראינו???

 אני לא יודעת איך לא חשבתי על זה קודם. העיר ירושלים מובאת בחסות "פיג'ו".

הולם!

החנות מתחבאת בסימטה והיא כוך מוסווה -אבל בכל זאת מצאנו אותו!

יצאנו עם שלל גדול.

אחר כך מהרנו הביתה כי עם כל הכבוד למכוניות נוצצות יש לי עבודה לעשות.

ואם כבר לנסוע לעבודה, אז בפיג'ו 308 חדשה.

בדרך הביתה, בערב, נגלה לעיניי מחזה מופלא:

עד כאן פרטים נוספים ועסייסים מהיום הראשון, פרטים נוספים מאוחר יותר הערב. או מחר.