אז אחרי שסיימתי לחכות לכם בחושך לבד, יצאתי מהדיכאון נסעתי לירושלים כדי להטביע את יגוני במיץ דשא. מה שהפריקים בתל אביב היו קוראים: "חוויה מתקנת".

הסיור הפעם, התרכז בנחלת שבעה ומקורות האוכל שבה.

בסוף אני אמפה את כל מוקדי האכילה השווים בירושלים.

אפרופו סושי, במוצ"ש נלקחתי בניגוד לרצוני לטוק טוק ברחובות, בו הזמנתי מנה צמחונית (צילום אילוסטרציה מעל) שעלה 22 ש"ח יותר מבירושלים ואני שואלת: מה קרה רחובות? קצת מדע אז מתלהבים? חוצפה. היה עדיף לנגב חומוס.

האמת, שיום ההולדת באמת התחיל רע, בבוקר שברתי את המשקפיים,החלופיות, אלו שמשמות אותי עד שאני אטרח לתקן את אלו האמיתיות, הרציניות.  אז מצאתי את עצמי עם משקפי טייסים (מדוד שלי) כאחרונת התיכונסטיות ולא יכולתי שלא לחוש מגניבה כנמש (נו, כאחרונת התיכוניסטיות, דה)

כשהסושי ירד ועינת עלתה (סתם, היא ירדה, מהאוניברסיטה) חיפשנו מקום לשבת ולמרות שכמעט התפתנו לקובה חמוסטה אותנטית, בסוף התיישבנו בתמול שלשום, כי בפריפריה מגלים לנו דברים מאוחר.

נחלת שבעה , מעכשיו את על המפה שלי. (שיואו! מישהו צריך לתת לי לכתוב מדריכי תירות!)

את היומולדת אני חוגגת במהלך החודש הקרוב בכמה מוקדים שונים, ממש כמו הקהילה הגאה, גם אני כאן, גאה ותתרגלו לזה!

היי בייב! טייק א וולק און דה ווילד סייד!

(בשביל הקוראים המתחילים אני מסבירה: אצלי נהוג להעביר את העכבר כדי לקלוט מסרים תת הכרתיים שאני מעבירה דרך התמונות, עכשיו תתחילו שוב מלמעלה)