בטיול הכנה להרפתקה הזו אכלתי לראשונה בחיי מלבי! איזה טעים זה! ומריח כמו קרם גוף! יאמיייי!!! (לפעמים נראה לי שהכותרת של הבלוג צריכה להיות "מוק מגלה עולם").

תמונת אילוסטרציה: מלבי מהצרכנייה.

אוי, זה נראה כמו משהו שברבי הקיאה.

ובנושא אחר, גם כאן יש כמה תמונות להנאת הקוראים הדיסלקטיים והאינפנטיליים ובעיקר, להנאתי.

כבר שנים שיחסי עם משה מבוססים על ניצול מרות והתעללות נפשית קשה, משה אומרת לי מה לעשות ואני עושה וזה שהיא הבוסית שלי בכלל לא קשור לעניין. בכל אופן, אני מוכשרת. סתם, אני מלומדת, כלומר למדתי. למדתי איך לעבוד עם פוטושופ. מפעם לפעם היא נתנה לי משימות אכזריות כמו להכין הזמנה ליום בטיחות תנועתי או להכין פתיחה יפה למצגת מועצתית ועוד כל מיני ניג'וסים שכאלו. אבל מאז שהיא קיבלה קידום (משה קיבלה קידום) היא נותנת לי משימות ברמה הארצית כמו הכנת פרסום למסעות ומפעלים. לצערי אני לא יכולה לחלוק איתכם את יצירות המופת שכן נראה לי שהייתי אמורה לבקש רשות להשתמש בפונטים לפני שהפרסום יצא באלף עותקים. לא מספיק שאני גנבת, אני לא צריכה גם לנפנף בזה מעל דפי הבלוג. אז תאמינו לי, יצא יפה!

מההתלהבות שמדפיסים דברים שהכנתי, נכנסתי לאמוק סביב הפוטושופ דבר שהביא לכך שאני לא אוכלת, לא שותה, לא ישנה ולא עושה עבודות ללימודים רק מורידה מברשות ומשחקת איתן עד שאני לא רואה יותר בעיניים! מתוך מייל ששלחתי לנמש (מסמך אנושי מזעזע):

מברשות יפניות, יהיי!

אני מהופנטת!

הו ההתרגשות

אני לא יעילה.

עכשיו תשאלו כמה עבודות מה-שבע שאני אמורה להגיש כבר סיימתי?

אחת! כל הכבוד לי!

יש לי עוד סיפורים, אבל אין לכם כוח, תודו. אז נתראה בחודש הבא! ביי!