טוליש

ושוב שמירה קפדנית על מה שנכנס לפה...

ושוב חרדה מקירבה למטבח....

ושוב ההרגשה של השליטה...(אחח כמה שהתגעגעתי)

ושוב החוזק הזה שעולה בי....

"הקירקורים האלה ...זה לא סימן לרעב... זה סימן שהשומן יורד..."

ושוב הצומות הממושכים....

ושוב הערות מההורים....

ושוב החיוך שעולה על הפנים בכל יום שעובר ללא אוכל....

אז כן.. זאת דרך חיי, הדרך שאני בחרתי בה, הדרך שאני אחייה בה!