אפשר גם אחרת

הרבה דברים השתנו.

גם אנחנו.

אנסה להמשיך ולכתוב בבלוג זה, למרות שאינני יודעת אם אוכל, בגלל שעות עבודה רבות ומעייפות.

אני רוצה לכתוב היום משהו, שישאר לי, שאוכל לזכור, שאוכל לעשות סדר במחשבותיי ובמה שקרה.

אני כותבת על מה שקורה ביני לבין האקס שלי:

"כאשר התחלנו לבדוק את נושא היציאה לחופשה מהקיבוץ, התייעצנו עם עורך-דין בשאלה האם המרחק בין הקיבוץ לגן יבנה עלול לשמש לאקס עילה למנוע את יציאתנו עם ילדתי הגדולה (היחידה מנישואין אלה). הובהר לנו כי המרחק אינו מהווה שיקול, אם כי יתכן שהוא יילקח בחשבון במסגרת קביעת המזונות (כאשר ישולמו ע"י האקס עצמו).

האקס פנה אלינו בשאלה אם נהיה מוכנים להתחלק עמו בנסיעות. תשובתנו היתה חיובית, אולם, כאשר התברר כי המזונות שנקבל מן הקיבוץ יהיו 1000 ש"ח בלבד, חזרנו בנו מהסכמתנו מאחר ולא יעלה על הדעת שאנו נוציא כל כך הרבה כסף על נסיעות לקיבוץ וממנו. האקס ניסה ללחוץ עלינו בנושא ואף ערב בכך את מזכיר הקיבוץ, אולם בעקבות שיחה של בעלי איתו (עם המזכיר), הוא הבין את עמדתנו והאקס קיבל הגדלה של התקציב לצורך מימון הנסיעות.

בשלב מסוים, על מנת להקטין הוצאות, האקס החל לקחת ולהחזיר את הילדה באמצעות הרכבת (הוא זכאי להחזר מלא של נסיעות ברכבת, אוטובוס ומונית) ואנו התבקשנו על ידו להביא ולהחזיר את היחלדה אל/מהרכבת באשדוד. אנו נעתרנו פעמים רבות לבקשותיו למרות שהדבר שיבש את סדרי חיינו וגזל ממעט הזמן של ה"ביחד" שלנו לא פעם, בשעות העומס מצאנו עצמנו מבלים 45 דקות-שעה על הכביש לטובת העניין.

בנוסף לכך, כאשר האקס היה מגיע מן הקיבוץ, אנו ארחנו אותו בביתנו, או אכל איתנו פעמים רבות, נח לפני הנסיעה חזרה ואף נטל לעצמו פירות בכמויות גדולות "בשביל הדרך חזרה". כמו כן, באנו לקראתו בחלוקת הזמנים וכאשר היה הדבר מתאפשר, הוא לקח את הילדה בימי חמישי אחרי הצהריים במקום ביום שישי ומחזיר אותה ביום ראשון במקום במוצאי שבת.

לקראת חופשת הקיץ האחרונה נקבעה חלוקת זמנים ובהתאם לה תכננו חופשה משותפת לנו ולבנות. בשלב מסוים פנה האקס וביקש להאריך את שהותה של הילדה אצלו בחודש אוגוסט על מנת שתוכל להשתתף באירועים שונים. בפעם הראשונה אנו סרבנו לבקשתו והסברנו שהדבר ישבש עד כדי ביטול של תכניות החופשה שלנו. האקס סרב לקבל את הסברנו והגדיל לעשות כאשר באחד מימי שישי, בהם הגיע על מנת לקחת את הילדה, ניצל את היעדרותו של בעלי מהבית והרים את קולו עלי, בנוכחות הילדה. לאחר שהבת היתה כבר אצלו, הוא המשיךלדרוש כי תישאר אצלו פרק זמן נוסף ובסופו של דבר "נזכר" בהסכם הגירושין, ובהתבסס על האמור בו, השאיר את הילדה בקיבוץ שבוע נוסף ובכך גרם לביטול תכניות החופשה שלנו (שתואמו גם עם החופשה של בעלי ועם עם אמי).

כמובן שלאור התעלמות בוטה זו מרצונותינו, סרבנו לביקשותיו של האקס להגיע לתחנת הרכבת באשדוד והופתענו מעצם העובדה שהוא מוסיף לבקש זאת כאילו כלום לא קרה ועלינו להמשיך לשחק לפי כללי המשחק שלו. במקביל, יזמתי תהליך של גישור, אשר יביא לחתימת הסכם גירושין חדש שיבטא נכונה את השינוי שחל במצב מאז אוגוסט 2006, בדגש על משמורת והסדרי ראייה.

הקש ששבר את גב הגמל מבחינתנו, היה סרובו של האקס להחזיר את הילדה לגן יבנה בחופשת סוכות במועד שנקבע לכך (יום שני, ה-1 באוקטובר), זאת בטענה שיש פעילות בקיבוץ למרות שהוסבר לו שיום שלישי הוא היום היחיד בו אוכל ללכת עם הילדה , לבלות איתה ולקנות לה את הביגוד הדרוש לה לחוג הבלט שיתקיים ביום ראשון הקרוב. האקס הודיע לי כי מאחר ואני מסרבת להגיע לתחנת הרכבת, הוא לא יחזיר את הילדה ביום שני, אלא רק למחרת. בדיקת הזמנים של הודעותיו מוכיחה כי הוא לא התכוון מלכתחילה להחזירה ומדובר בפרובוקציה.

עד כאן מה שנכתב אתמול בלילה, בשעה מאוחרת, כאשר לא הצלחתי להרדם.

נכון לעכשיו, יום שלישי, שעה: 16:54 הילדה עדיין לא הגיעה הביתה.

יש לי תחושה שהיא גם לא תגיע.