מכירים את האנשים האלה שתמיד פונים אליהם ברחוב לעזרה? למשל למצוא איזה מקום לא מוכר או לדחוף את האוטו ..אז זה אני. כנראה שיש לי את הפרצוף הזה של אוהב לעזור (או פראייר, תלוי איך רואים את זה). תמיד שאולים אותי ברכבת שאלות על תחנות, על רחובות בעיר , פעם תיירת צרפתיה מגעילה סינג'רה אותי לסחוב לה מזוודה חצי רחוב, קרה אפילו פעם שביקשו ממני הוריד גור חתולים שנתקע על ענף כי אני גבוה.
מאז שאני על מדים , ועוד נראה כמו קצין, התופעה התגברה. ואני בדר"כ משתף פעולה יפה. אבל השבוע היה פוץ אחד שכמעט הוציא לי את החשק. הלכתי לי באחד הרחובות הסואנים בעיר, והוא ניסה להחנות את הרכב הממש ארוך שלו במקום קטן יחסית. אז באופן טבעי הוא פנה אלי "היי חייל, בוא תעזור לי ,תראה שאני נכנס" "לא לא בוא תעבור את הכביש ותעמוד קרוב.."
אז עזרתי לו לחנות, ובסוף אנרתי לו שמבחינתי הוא עבר טסט עם חיוך. לא זכיתי לחיוך חזרה או כל תגובה אחרת למעשה, שלא לדבר על תודה קטנה. אנ מקווה שהוא ממש התקשה לצאת אח"כ.
בזמן האחרון יוצא לי לעשות דברים מקוריים וכיפיים במיוחד עם החברים. בשבת האחרונה פתחנו מסורת חדשה של ערבי פוקר. כן כמו בסרטים האמריקאיים עם הבעלים המתוסכלים או המאפיונרים. כבר שיחקנו פוקר בעבר אבל ההבדל הפעם היה ההשקעה והעובדה שזה על כסף אמיתי. כלומר במקום לשחק על ז'טונים שלאף אחד לא אכפת להפסיד, שיחקנו עם מטבעות של עשרות אגורות, אוווווו. הלחץ מהמעמד ניכר כבר בפתיחה כשכל אחד שמר על עשרות האגורות שלו כאילו היו עשויים מיהלומים. אני באתי עם קיסם בשיניים ושקלתי להביא משקפי שמש שיסתירו את החיסרון שלי בפני פוקר, אבל לא מצאתי משקפיים. אחד אחר כן הביא משקפיים ונראה ממש מצחיק.
משפטים דרמטיים כמו "אני משווה את ה10 אג' שלך...ומעלה בעוד 30 אג' !!! " גררו שקט ומבטי הלם משאר המשתתפים ממש כאילו מישהו שם את מפתחות המרסדס שלו על השולחן. אחרי כמה סיבובים יצאנו מהלחץ והשתחררנו קצת, אבל בכל זאת היה ממש כייף. נראה לי שיצאתי בהפסד תהומי של כחצי שקל עד 80 אג', לשיפור..
הפעילות השניה היתה בחג, נסענו לטיול טרקטורונים בצפון הרחוק. תמיד כיף לסוע לצפון, במיוחד כשעוצרים לארוחת בוקר כשהכנרת לרגליך ומסיימים בארחת צהריים מלאת בשר טוב ושאר קלוריות אחרי יום מעייף. אה באמצע היו גם טרקטורונים שבהתחלה עיצבנו אותנו כי לכאורה איחרנו (למרות שהודענו) אז הם לא רצו לתת לכל אחד טרקטורון משלו כמו שסיכמו איתם, אבל בסוף הגענו לפשרה איכשהו והיה ממש סבבה. לא נראה לי שזה שווה את הכסף ששילמנו להם אבל כמו שחשפנית חכמה אמרה פעם לחבר שלי:
"חיים רק פעם אחת".
אז אני מקווה שנמשיך לחיות טוב גם בעתיד .
לסיום , כלבתי האהובה בייסי עברה ניתוח לא קל להסרת גידול שהיה לה אתמול, עכשיו היא בשלבי החלמה בבית ונקווה לטוב, אני אביא תמונה שלה כשהיא תחזור להיות בריאה וחמודה :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
