נתחיל מההתחלה...
ביום חמישי אחה"צ הגעתי לבצפר אחרי שהתייאשתי לחכות להסעה שאיחרה. פגשתי שם כמה מהי"בים של אז, איליה, מישה, שבי... כפרה עליהם :) וכמובן את מיתר וכל אלה שהשתתפו בטקס עצמו. אז לאט לאט הגיעו כולם, התלבשנו בחולצות מחזור, הלכתי לשמוע את יערה ויובל עושים חזרה על הקטע שהם ניגנו, וסתם חיכינו שיגיעו ההורים וכולם. הוציאו אותנו מהאמפי, נתנו לנו בלונים לפי הצבעים של החולצת מחזור (מב"ר ירוק, אתגר כתום, י"ב 5 אדום, י"ב 6 סגול, נעל"ה תכלת), וחיכינו שכולם יתיישבו.
ואז התחילה מוזיקה והתחלנו להיכנס. הסתכלתי על כל האנשים ופשוט לא עיכלתי שאני זאת שעכשיו בשכבה הבוגרת, שכולם מסתכלים עלינו מסיימים עכשיו. פשוט לא נכנס. הגענו למקומות, הפרחנו את הבלונים, והתיישבנו, הטקס התחיל.
כמובן שלא אתחיל לדבר על הטקס, רק אני אגיד שמיתר כרגיל שר מהמםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם! ויובל ויערה ניגנו את בסמה מוצ'ו וזה היה פשוט קטע מקסיםםם D: ואז עומרי, רשף ויובל שרו 74-75 וSave Tonight ועוד שיר, וזה גם היה פשוט יפה :)
קרן ואיווניר קיבלו את המצטיין של מופ"ת ונתנאל קיבל את השפייתי!!!
ואז קראו לנו לקבל תעודות :) חיבקתי כמעט את כולם, את יהודית כמובן, ואורה, ומיכל ויהודית, רן ואורלי (המדריך והאם בית של הפנימיה =]) אפילו חיבקו אותי! ואלי ושגיב, כולם... וגם ברברה הייתה שם, שהייתה איתנו בפולין, כנראה שהיא זכרה אותי כי היא שאלה מה שלומי וחיבקה אותי. זה היה ממש נחמד :)
קיבלנו תעודה, ספר מחזור, ספר שי וכאלה...
אמרתי כמובן שלום למיקמיק, ללי, נטע, כרמלית, ריקו ומיקו ושניצה שכולם באו לראות אותי, ולמשפחה, ואז שלחו את כווווולם לגן הנוי ואותנו שלחו להתארגן למופע.
שגיב ואפרת עשו לנו שיחת בהצלחה, נכנסנו למאחורי הקלעים, התלבשנו, קצת הצטלמנו, עשינו עם הידיים ב-הצ-ל-חה, ואז עליתי למאחורי הקלעים להתכונן להיכנס לשיר פתיחה, וזה התחיל. נלי עלתה על הבמה והמופע התחיל!
בשיר פתיחה עלינו והכל, ואז התחילו הזיקוקים שעל הבמה, באיזשהו שלב באמצע קלטתי שאני נושמת אבק שריפה וניסיתי בכל הכוח שלא להחנק ולנסות לחייך ולהמשיך לשיר... זה היה קשה... וקלטתי שעוד כמה סביבים עוד דקה נחנקים... הזוי...
ואז היו שאר הסצנות, לא ראיתי אז אני לא יודעת איך היה (מחכה לDVD!!) ומומו-מיה כמובן, היה כיף לאללה :)
ואז שוב חיכיתי ואז עליתי לסצנה שלי, היה ממש כיף לעשות אותה, אנשים אשכרה צחקו מחלקים מסוימים!! זה היה גדול :]
ואז סצנת הסיום ו... שיר הסיום. היה ממש עצוב =(
הזיקוקים התחילו מהר מדי אז ברגע שהסתיים השיר התחלנו להתפרק (למרות ששגיב מנהל הפנימייה ביקש לא) ולהתחבק וחלק גם בכו. אני כמובן לא בכיתי אבל זה בסדר, לנוכח העובדה שזו לא פעם ראשונה P:
וזהו. הלכתי לאנשים, י"בים, מורים, המשפחה, להגיד להם ביי וכאלה וזהו... אנשים התחילו ללכת והתחלנו להתארגן לנסיעה.
קיצר אחרי איזה שעההה של הלוך ושוב וקצת אכילה ועניינים עלינו לאוטובוסים, שגיב כפרההה עליווו בא להיפרד ולדבר על המופע... אני אתגעגע לבחור... בהתחלה לא אהבתי אותו ולדעתי גם הוא לא אהב אותנו האקסטרנים אבל החזרות עשו את שלהם... וזהו אז הוא נפרד והכל וזהו, הלך.
התחלנו לנסוע וזה, קצת תמונות, קצת לשיר... ואז סתם נכנסתי קצת לבאסה על הצבא (יגיע בפוסט אחר) והחלטתי ללכת לדבר עם יהודית. ישבתי ודיברתי איתה כמעט עד שהגענו, וזהו.
התפרסנו ככה בחורשה, עשו על האש, אנשים קצת שתו וזה והיה נחמד... ישבנו בקבוצות, דיברנו ככה עד הבוקר, סביבות 5 נרדמתי למה שנראה לי שעתיים ובעצם היה 40 דקות, היה מגניב לאללה! כזה בבוקר קלטנו שאנשים עדיין מסטולים ושיכורים... פשוט מצחיק בטירוף... סתם סטלה כזה.
ואז היה קטע שרצו לבטל את הרפטינג וזה אבל זה היה ברור שזה לא יקרה, אז עלינו לאוטובוסים ונסענו לרפטינג בירדן.
הייתי בסירה עם יוליה, מריה, יערה, ומאור ואליסה הצטרפו אלינו, שרנו שירים והיה ממש נחמד! עד שנתקלנו ברן, התותח הזה, שהתחיל להשפריץ עלינו וגם קפץ למים וזה... איזה משוגע, אבל מלך, גם אליו אני ממש אתגעגע!!! ואז גם נתקלנו בסירה של ריל ושוב מלחמות מים מפה ועד להודעה חדשה... יצאנו ספוגים כמו לא יודעת מה!
וזהו בתכל'ס. נפרדנו מהפנימיסטים כי עלינו על אוטובוסים נפרדים, ונסענו כל אחד לדרכו... כל הנסיעה הביתה ישנתי, לפני שירדתי נפרדתי מהבנות מהשכבה שגרות באורות, וזהו. היה קצת בכי מצד אנשים, אני הייתי כלכך עייפה שבקושי ראיתי בעיניים...
הגעתי הביתה, לא ממש ישנתי כי הייתי צריכה להתארגן לחזרה של יואב, אבל כשסיימתי דפקתי כזאת שינה...
אחרי שקמתי הייתי קצת בפייסבוק, סשה מנעל"ה העלה סרטון של השיר סיום, כשראיתי אותו כנראה נפל לי האסימון ובכיתי.
ועכשיו... אוטוטו... מתחילים החיים שם בחוץ. יוצאים מהחממה הזאת ששפיה הייתה בשבילנו.
כל כך עצוב לי.
אני כל כך אתגעגע לכולם... הדמעות יושבות לי בקצה העיניים בזמן שאני כותבת את זה.
איזו שכבה אדירה היינו! תמיד נהיה מחזור פ"ו, המחזור הראשון המעורב אקסטרנים-פנימיסטים!!!
מחזור פ"ו - אני אתגעגע מאוד!
עד הפוסט הבא,
שלכם,
שירה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
