אני מרגישה כמו איזה מאדרפאקינג בליינית במועדון 57 בסבנטיז , או כמו איזו כוסית מטורפת על LSD ב66' בסן פרנסיסקו.
בלעעע.... הייתי צריכה להוציא את זה החוצה.
מסיבות , סמים , סקס , אלכוהול , ריקודים , שמלות מיני , דולרים מתעופפים לשמיים , לימוזינות , הימורים... והמון ריקבון בנשמה.
אני צריכה קצת ארץ , אני צריכה קצת אווירה של בית , חמימות , שכונה.
פיתות , חומוס , רק היום!!!! , מ'תה נדחף?! , נאפיס , טרבין ו"אחי , מה קורה? שניםםםם".
מזל ששבוע הבא אני חוזרת.
אחרת היה ממש רע.
ביום שישי יצאתי למסיבת בית של איזה שני תאומים זהים , ישראלים וכוסונים שגרים לבד על איזה פנטהאוז משגע , לכבוד מעבר של אחד מהם חזרה לארץ.
שתיתי מלא , דפקתי לבד אולי 15 ראשים של נרגילה ורקדתי סלסה להמונים.
אחרי זה בשבת אחר הצהריים הלכתי לעבודה , ואז למסיבת הלואין מוקדמת עם אנשים אחרים , בבית ענקי עם המון אנשים דלוקים ומסוממים.
עכשיו הנה קטע משעשע , מי רוצה לשמוע?
אני כולי בסרטים שאני פרועה , חיה מפה לשם וזורמת לכל הכיוונים באקלקטיות שלא משתמעת לשתי פנים.
אני , שעברתי כל כך הרבה בחיים - סירבתי לסמים.
לא לירוק - לכימיקלים.
תמיד חשבתי שאם יציעו לי אקסטה , יש סיכוי שאני אזרום. אבל התקפלתי כמו ילדה סינית בת 11 באולמפיאדה.
לעשן סיגריות ולדפוק את הריאות זה דבר אחד , אותו דבר לגבי נרגילה , לשתות המון אלכוהול לדפוק את הכבד זה גם דבר אחד.
אפילו קנביס לסוגיו זה עדיין תחת קטגוריית ה"דבר אחד" שלי.
אבל לקחת כדור שיכול לגרום לי להכנס מחרתיים לגהה או שלוותא?
אני גם ככה דפוקה בראש , פסיכיאטרים הרימו ממני ידיים , אז אני אקח ואגרה עוד יותר את המוח שלי להתהפך ואתחיל מסע בלי סוף לעולם שאין ממנו חזרה?
אני ממש מפחדת.
ואני כבר מתה לעוף מהמקום הזה , לחזור לימי שישי של נרגילות וליטרים של גולדסטאר , מקונחים ברביולי בטטה ולחם שום בנאפיס.
צ'ירס To That.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
S_Whore