ככה בערך זה נראה...
בדיוק כמו בכותרת...
אני לא יודעת אם אני אצליח לכתוב את הפוסט הזה באותה צורה שהייתי רוצה לבטא את כל מה שמתרחש...
אני אפילו בטוחה שאני לא אהיה קרובה
אין לי שמץ ש מושג מאיפה להתחיל ואיך לספר הכל מורכב כל כך ויש המוון נושאים
מחר זה חודש...
חודש שלם בלעדיך.
חודש שלם בלי לראות אותך ברחוב בלי לראות אותך מתעסק במכוניות חודש שלם שלא חיכית לאמא שלך למטה שתחזור מהעבודה ותביא לה כוס תה ותשב איתה 10 דקת בחוץ חודש שלם שלא שמענו את צחוקך המלבלב ולא ראינו את חיוכך השובר לבבות
שאת זה בטוח אף אחד לא יקח ממני את החיוך שלך
חודש שלם שלא היית אצל מיכאל ולא נכנסתי בהפתעה חודש שלם שלא היית עם החברים
שלא התנדבת במשטרה שלא אכלת את האוכל של סבתא
שלא באת לבדוק בבית הישן אצלי בכניסה אם קיבלתם במקרה דואר
אני יודעת שמאז שעברת נהיינו פחות בקשר אבל זה לא המעיט את החשיבות שלך בעיניי
הייתה לך כל כך הרבה שימחת חיים שזה לא יתואר
לא דמיינתי לעצמי שזה תיהיה אתה...אפילו לא בחלום רחוק
אני זוכרת שבאת לארץ ואני הייתי בכיתה ב' ואתה בג' והלכנו שנינו בדרך הביתה ואיך שגילינו שאנחנו גרים באותו רחוב באותו בניין ובאותה כניסה וצחקנו כל כך הרבה...
היינו כל יום ביחד ואמא שלך קרתה לך "drug liron" אני זוכרת את כל הזמנים והתקופות שלנו ביחד אפילו כשהייתי חולה וטיפלת בי ואיך שהאוגר שלך מת אני זוכרת כל כך הרבה שאני לא יכולה לרשום כבר אני זוכרת שדמיינו שאם היינו אחים מה היה קורה
גדלנו ביחד וחווינו כל כך הרבה ..
מצאת לי את העגילים כשבכיתי ואז הזמנתי אותך לפיצה...תמיד מצאת לי מפתחות שאיבדתי
אני זוכרת את המשפט שהיינו אמורים ללכת אני אתה ומיכאל אני זוכרת הכל...
היית כל כך טוב טוב לב אלוהים ישמור אף פעם לא עשית רע לאף אחד...
איך זה שההבדל בין החיים למוות זו שניה יחידה...
דקה אחת שהודיע להורים שלך
לב אחד שהפסיק לפעום והוא שלך
שעה אחת שהם נסעו לבית חולים
נשימה אחת שהם עצרו כשהם הבינו שזה אתה
אלפי דמעות שלנו של יקיריך חבריך וכל הסובבים והמכירים שלך
וחיים שלמים של ההורים שלך שאני לא מתארת לעצמי איך זה בלעדיך
אני מצטערת...
צריך לזכור אותך בכל כך שימחה שרק לדבר עליך אני צריכה לחייך ולשמוח כי ככה היית אתה
תמיד!
התמונה שלך שאני צילמתי אצלי בחדר
נשארה בכל מקום
אתה לא יודע כמה קשה בלעדיך
ואני מקווה שטוב לך
ושלו
כולנו אוהבים אותך ולא נשכח לעולם
כמה שזה בלתי יתואר להגיד את זה ועדיין לא נקלט
שלא תחשוב שזה פוסט האשמה
אני רק מנסה להתחבר לרגשות ולמחשבות של כל אחד...
ושל עצמי סוף סוף אחרי תקופה ארוכה כל כל שלא חשבתי על עצמי כי הייתי צריכה להחזיק את הסובבים אותי שלא יישברו
את אותם האנשים שחיית איתם..
אנחנו היינו איתם כל הזמן אל תדאג..
כולנו מחבקים אותך חיבוק אחד גדול ואוהב
נושקים לך נשיקה אחת לשלוות
ונוצרים אותך בליבינו היחיד
אוהבים אותך וזוכרים תמיד
אני וכל החברים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
