בלוגיעדה

בתחנת הרכבת מתגבר האור של טרם-זריחה לאיטו. 

הרציפים כמעט ריקים עדיין,  אבל בשמיים המתבהרים טסים העגורים צפונה.  כלומר, כנראה עגורים,  על פי גודלם וצורתם,  ועל פי מבני-הטיסה שלהם:  ראשי-חץ. לאן הם עפים באמצע החורף,  לא ברור לי.

קודם ראש-חץ קטן של שלושה עגורים בלבד:  המרגלים שנשלחו לפני המחנה,  כדי לתור את הארץ.

אחרי כמה דקות:  ראש-חץ גדול יותר.  כרגיל  -   לא לגמרי סימטרי.

איך הם יודעים בדיוק לאן לטוס.

ואחרי עוד שלוש-ארבע דקות,  המאסף:  אפילו לא ראש-חץ הפעם   -  סתם שניים מעופפים במרץ,  ובעקבותיהם עוד אחד בודד אחרון,  חותר בכנפיו בשקידה בנסיון להשיגם.  מן הסתם נעצרו השלושה האלה לפטפוט כלשהו,  ועכשיו הם נחרדים מן האיחור וממהרים צפונה בעקבות השאר, ועוד מזרזים את האחרון שאינו עומד בקצב.

אחר כך השמיים כבר בהירים לגמרי,    אם כי השמש טרם פרצה החוצה.  גם היום הזה יהיה אביך,  כך נראה.  

הרציפים מתחילים להתמלא בנוסעים רדומים.

השעה שש ורבע,  בערך.

ואז הרכבת.