בלילה האחרון, שהיה טרוף-שינה, נזכרתי משום-מה בשמה של ספינת השעשועים של גייל ואינאנד מ- כמעיין המתגבר של איין ראנד: "דווקא כן". ותהיתי מה היה שמה המקורי, כי באנגלית הרי אין מלה בשביל "דווקא". אחר כך חשבתי, שלו היתה לי ספינת שעשועים, הייתי קוראת לה "לא נראֶה לי". זה היה השם שחלף בראשי, בין נמנום מוטרף למשנהו.
אני מרשה לעצמי לא לנסות ולהסביר את משמעותו של השם המוצע הזה. יש לכך שתי סיבות עיקריות: האחת, שאין סיכוי שתהיה לי אי-פעם ספינת שעשועים (חסרות לי הנסיבות הכספיות והנטיות הסַפָּניות/פזרניות שיאפשרו אותה). והשנייה, שאינני רואה את עצמי אחראית להסביר קרעי מחשבות הזויות שמקורם בלילות חסרי שינה: בין כך ובין כך הם בלתי סבירים בעליל.
מעניין שהבוקר, בדרכי לעבודה בשעה מוקדמת באופן שערורייתי, אחרי שלוש שעות שינה טרופה כזאת, נדמה היה לי שפוסט כזה בעניין יהיה דווקא הגיוני לחלוטין. אבל ככל שנקפו השעות התברר לי, שהוא לא פחות מבולבל ממחשבות-לילה טרודות-נדודי-שינה, ועכשיו, שכבר שוב כמעט ערב, השתכנעתי סופית שהוא נטול-היגיון לחלוטין.
עם הקוראים הסליחה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
עדה ק.