לכבוד החודש החדש, והיות שהנושא החם על הדברים שעושים לנו טוב הוחלף (אז עכשיו אפשר לקטר בלי נקיפות מצפון), וגם נוכח התסכול שלי מההצהרה הפתאומית של נתניהו זה-עתה (הצהרה שאמנם לוּותה בהכנות מדוקדקות, אבל נותרה כזאת שלא הצלחתי לזהות בה שום מרכיב חדש שעוד לא הכרתי מקודם) - הנה הרהור פולני:
יש להניח שאתחרט על זה, אבל אני חייבת להודות על האמת, שעליה אני דוגרת כבר הרבה מאד זמן: זה לא לטעמי, הנוהל הזה שבו חלק מן הבלוגרים מתעלמים מתגובות לפוסטים שלהם, בעיקר כשהם עושים את זה באופן סלקטיבי (כלומר, כשהם מתעלמים באופן קבוע דווקא מחלק מהתגובות, למשל מהתגובות שלי). אני מניחה שיש להם סיבות טובות, ונוסף לזה אני מניחה שזה מוכיח שאני קטנונית, ואני כמובן לא יכולה להגיד לאף אחד מה לעשות, ובכל זאת זה לא לטעמי. אחרי כמה פעמים כאלה, כשאני מבינה שזה נוהל קבוע, אני נרמזת (מן הסתם באיחור) ומסתלקת, וכועסת על עצמי שלא עשיתי זאת קודם.
תגובות שנשארות ללא התייחסות משולות בעיניי לדיאלוג חד-צדדי. והרי לצורך הזה בדיוק המציא האל הטוב את המונולוג.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
עדה ק.