בלוגיעדה

כתבתי פה לאחרונה על הסרט הרוסי-אנגלי "במעבר" (In Tranzit ) שראיתי בטלוויזיה (זהירות,  ספויילרים כבדים!).  עדיין לא נרגעתי ממנו  -   גם משום שהוא עצוב ונוגע ללב כל כך,  גם משום שאחת המנגינות שבו,  שהיא האהובה עליי ביותר,  ברחה לי מן הזיכרון (אבל אחר כך חזרה),  וגם משום שיש בתסריט שלו כמה חורים שמשאירים פתח להרהורים עמוקים בעניין שאלות שלא נפתרו.

הסרט מספר על שבויי מלחמה גרמנים במחנה שבויים ברוסיה,  אחרי מלחמת העולם השנייה,  ומתאר,  בין השאר,  את המאמצים של השובים הרוסים לזהות את אנשי האס-אס שהיו בין השבויים,  במטרה להביאם על עונשם.  חידת זהותם נפתרת בסרט רק באופן חלקי,  וכל העניין נותר מטריד כשהיה גם בסופו  -  בעיקר משום שלא ברור במאת האחוזים אם מַקס (הדמות הראשית  - והסימפטית   -   בין השבויים),  שנחשד בשלב מסוים בכך שגם הוא היה באס-אס, אכן היה שם או לא.

בסצינה האחרונה בסרט,  שהיא נוגעת ללב במיוחד,  נפרד מקס הנ"ל, לפני שובו לגרמניה, מן הרופאה הרוסיה שבסגל הפיקוד של המחנה,  ומפקיד בידה פתק,  בלי לומר מלה (כי כל המחנה צופה בהם בסקרנות,  מתוך החשד  -  המוצדק  -  שנפל דבר בין שניהם).  היא אמנם קוראת את הפתק,  אבל לצופים אין מגלים את תוכנו.  הנוהל הזה תמיד מרגיז אותי,  במיוחד כשאומרים לי:  "זה לא חשוב מה היה כתוב שם,  תחשבי לבד"  -  אבל הנחתי הראשונית היתה שהפתק הזה הוא וריאציה כלשהי של מכתב אהבה,  שאז פרטי הפרטים באמת אינם עקרוניים. 

אלא שבאחד מבוקרי השבוע שעבר,  כשהתעוררתי,  צץ פתאום במוחי הרעיון המדאיג,  שמא בפתק הזה מקס דווקא חושף,  בדיוק עם שחרורו מהמחנה, את זהותו האמיתית,  ומתוודה שבאמת הוא היה באס-אס. אני מצאתי שיש בדמותו כל כך הרבה יסודות קטנים חיוביים,  שהמחשבה שהוא היה אחראי בעברו לפשעים חמורים (חמורים אפילו לפי הסטנדרטים של האס-אס,  כפי שנרמז שם)  -  המחשבה הזאת אכן  טרדה את מנוחתי.  היות שהיא לא הניחה לי,  חזרתי ונברתי באתר האינטרנט שמספק מידע על סרטים (במקום לעסוק בשבעת-אלפים-שבע-מאות-שבעים-ושבעת הדברים שאני חייבת לעשות),  ובסופו של דבר מצאתי קצה חוט:  אחד הגולשים באתר שאל בדיוק את השאלה הזאת     -  מה היה כתוב בפתק  -  ונענה על ידי גולש אחר,  שעל פי התסריט המקורי היה כתוב שם:

I will find you in Heaven    -

ושבמקור,  זה היה אמור להיות גם שמו של הסרט.

טוב,  זה כמובן רק סיפור,  וכדומה,  ואין צורך לקחת את כל העניין ברצינות רבה כל כך  -   אבל אני בכל זאת נשמתי לרווחה.