בלוגיעדה

עד כמה הרכבת הקלה בירושלים היא באמת קלה אינני יודעת.  לי היא נראית פשוט כמו טראם,  מה שנהוג לכנות "חשמלית".  אבל מסתבר שהיא מתחילה לקרום עור וגידים.  לא רק שחלק מהבורות הפעורים ברחבי העיר נסתמו סוף סוף ורוצפו כהלכה;  לא רק שמעל לפסים נמתחו חוטי חשמל מיוחדים; ולא רק שהוקמו שם גדרות חדשות עם שלטים המזהירים את הקהל-הלא-מורגל (ובשלוש שפות,  לא פחות!) מפני חצייה בלתי זהירה של המסלול   -  פה ושם כבר נגלים לעין גם הקרונות בכבודם ובעצמם.  בשלב זה הם עדיין במצב נייח לגמרי,  והם נראים כמו זחלים אפרפרים,  שמנמנים.  הם דווקא נחמדים  -  ובינתיים גם נקיים מאד,  ובלי שלטי פרסומת שיכערו אותם לשווא.  המושבים בתוכם עודם עטופים בניילונים,  אבל על שמשותיהם הקדמיות כבר קבועים מספרי הקווים.  מדי שבוע אני רואה אותם בחלק אחר של המסלול שלהם,  אבל עוד אף פעם לא ראיתי אותם בתנועה.

כך אני אוהבת לתאר לעצמי את הדבר:  אחרי שאני יוצאת מירושלים בדרכי הביתה,  והחשכה יורדת על ההרים,  וכל הירושלמים נרדמים במיטותיהם   -  יוצאים הגמדים הטובים ומסיעים את הזחלים האפרפרים בשקט מוחלט על הפסים,  מכאן לשם ובחזרה,  במה שקרוי "נסיעת מבחן".  בבוקר יוצאים הירושלמים מפתחי בתיהם,  עטופים במעילים ובצעיפים ומשפשפים את עיניהם אחוזות-השינה,  ומגלים להפתעתם שזחליל חונה על הפסים ברחוב שלהם (אבל בלי הגמדים,  שנעלמו בינתיים).  הוא נשאר עומד שם,  בריקנותו המבטיחה,  במשך כל היום  -   אבל לאחר רדת החשכה הגמדונים כנראה שבים לפעול,  כי בבוקר מתברר שהזחליל התאדה ומן הסתם התעבה במקום אחר.

העניין הזה מדגדג את הדמיון.  אני תוהה אם בלילה-בלילה,  כשאיש אינו רואה,  מסיעים הגמדונים הטובים את הזחלילים האלה גם הלוך ושוב על גשר המיתרים (שהוא, לטעמי, נקודת השיא של המסע).  אגב,  גם הגשר הזה בעצמו נראה כמו משהו שהתעתק מארץ האגדות.  יש בו יופי לא מבוטל,  חייבים להודות,  אבל הוא לא לגמרי משתלב בסביבתו.  דומה שבעניין הזה לא תהיה ברירה, בסופו של דבר:  היות שהגשר אינו מתאים לבתים העתיקים והעניים שמסביב,  תהיה הסביבה חייבת,  במוקדם או במאוחר,  להתאים את עצמה אליו.

אבל זה כבר שייך לסיפור אחר.

תוספת מאוחרת  (16.12.2010) :

והנה מה שחגית מצאה על אודות הגמדים-מסיעי-הזחלילים.